אמא של מתבגרים

שמעתי ברדיו את הפרסומת החדשה של חברת ישראכרט , שמציעה הלוואות לכולם והיא הצחיקה אותי מאד.

בפרסומת משחקים עם המילה "לכווווווולם". הפרסומת כאילו מתנהלת בתוך המשפחה והדמות הראשית, בתפקיד האבא, מספר על ההלוואה לשאר בני ביתו. במקום להגיד את המילה "לכולם" הוא אומר "ל....", נותן לבחור אות (כמו במשחק ארץ-עיר) וכל אחד במשפחה בוחר לפי האות לאיזה מטרה רוצים את ההלוואה.  

כאשר הגיעו לאות "ט" הילדה הקטנה בפרסומת בוחרת "תוכי".  דמות אחרת אומרת: "אבל תוכי זה עם "ת" לא "ט" והאבא עונה "מה זה משנה, אז נקנה לה תוכי עם "ט" – או משהו כזה. (אני לא זוכרת את הפרסומת בעל פה מילה במילה ולא הצלחתי למצוא אותה באינטרנט כדי לקשר אליה).

יסלחו לי כל דוברי העברית, במיוחד עדה ואנג'י, אבל זה כל כך הצחיק אותי, כי ככה בדיוק אני מרגישה. אני כל הזמן מתבלבלת בין 2 האותיות האלה (ועוד כמה: "א" "ע" או "ח" "כ").

אני אף פעם לא זוכרת מתי כותבים "נפתרה" או "נפטרה". אצלי כל הבעיות "נפטרות". הרי אם הבעיות נפתרות אז הם גם נפטרות, לא?

אותו הדבר לגבי "תחנות" ו"טחנות". עד היום לא ברור לי למה יש "תחנת אוטובוס" ו"טחנת רוח". הסבירו לי שטחנת רוח זה בגלל שטוחנים שם משהו, אבל לא טוחנים את הרוח, אלא את החיטה. כך שלדעתי, לפי ההיגיון הזה, צריך לכתוב "תחנת רוח" -  במשמעות של המקום של הרוח, כמו שב"תחנת אוטובוס" הכוונה למקום של האוטובוס.

בעבודה כבר רגילים לבעיות שלי עם השפה העברית. לפני שאני כותבת מכתב אני שואלת את הקולגות שלי "המילה ....., זה עם "ט" או "ת"? יש להן הרבה סבלנות. כל פעם מסבירים לי למה המילה הספציפית עם "ט" או עם "ת", אבל זה לא נכנס לי לראש. כל פעם אני מתלבטת ומתבלבלת מחדש.

לכן הפרסומת הזאת מצחיקה אותי. היא יוצרת אצלי הזדהות עמוקה עם הילדה שחושבת ש"תוכי" זה עם "ט". הילדה הזאת היא אני  .

שבת שלום.