מקום: כניסה לספרייה, ליד המדרגות.
דמויות: 4 אמהות לילדים בגילאים שונים.
הרמוניה, אימא לשני מתבגרים, בת ובן
קליאו, אימא לשני מתבגרים, בן ובת
גאיה, אימא לילד בן שנתיים
תאליה, אימא לתינוק בן 4 חודשים.
זמן: שמונה בבוקר, לפני תחילת העבודה.
קליאו נכנסת ורואה את גאיה ותאליה מדברות ליד המדרגות.
קליאו: בוקר טוב, מה שלומכן? הכול בסדר?
תאליה: אני עייפהההה, לא ישנתי, הקטנצ'יק בכה כל הלילה ולא הצלחנו להרגיע אותו. האכלנו אותו, החלפנו לו חיתול, בדקנו ששום דבר במיטה לא מפריע לו, אבל הוא לא רצה לישון. אפילו כאשר החזקנו אותו על הידיים הוא לא נרגע. הוא לא הפסיק לבכות. אוף, זה כל כך קשה.
גאיה: אולי יש לו גזים? ניסית לתת לו....
אולי מתחילים בעיות שיניים?...ניסית למרוח לו...
תאליה: כן, ניסינו הכול. שום דבר לא עזר והוא לא הפסיק לבכות. אנחנו מיואשים כי אנחנו לא יודעים מה הוא רוצה ומה מפריע לו. אוף, למה הוא לא יכול לדבר ולהגיד מה מציק לו.
גאיה: גם אני עייפה כי כמעט לא ישנתי. הבן שלי התחיל עוד פעם להתעורר בלילה אחרי שנה בה הוא ישן לילות שלמים. אני רוצה לילה בלי הפרעות.
קליאו: אולי יש לו סיוטים, אולי הוא מפחד ממפלצות?
גאיה: לא, הוא רצה לשחק ולא לישון. אבל אנחנו מתים לישון. מזל שהוא כבר יכול לדבר ולהגיד לנו מה הוא רוצה.
הרמוניה מצטרפת לקבוצה. שלושת האמהות מעדכנות אותה על נושא השיחה והרמוניה מחייכת. היא מסתכלת על קליאו בחיוך של "היינו שם, עברנו את זה, נשארנו בחיים וזה כלום לעומת מה שיבוא יותר מאוחר".
תאליה רואה את המבט והחיוך של הרמוניה ונותנת את האינטרפרטציה שלה.
תאליה: אתן יכולות לצחוק, אתן ישנות בלילה.
הרמוניה: לא, אנחנו לא ישנות בלילה, אבל מסיבות אחרות.
הרמוניה וקליאו מסתכלות אחת על השנייה וחושבות על כל הסיבות למה הן לא ישינות. מתבגרים ומתבגרות, שיוצאים מהבית בלילות וחשופים לסכנת אלכוהול, סמים, נרקומנים, סוטי מין, אונס, אלימות, תאונות דרכים, שיכורים, סכינים במועדונים ומי יודע מה עוד.
תאליה יכולה לבכות שהיא עייפה, אבל התינוק שלה נמצא בבית, במיטתו, במרחק נגיעה. היא עוד תתגעגע ללילות האלה.
הרמוניה וקליאו שותקות, לא רוצות לספר את מה שעובר להן בראש לאימא הטרייה. שתהנה מהילד שלה. מהשנים בהן הילדים חושבים שההורים שלהם הם הכי נהדרים וחכמים בעולם.
גיל ההתבגרות גם יגיע אליה.
מעניין אם גם לאבות יש שיחות כאלה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
