אמא של מתבגרים

מלכים ב פרק כה 

א וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם, וַיִּחַן עָלֶיהָ; וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק, סָבִיב.  ב וַתָּבֹא הָעִיר, בַּמָּצוֹר, עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ

תמיד אמרתי שלקב"ה יש חוש הומור מעניין. השלג בירושלים, דווקא בעשרה בטבת, עם כל כבישי הגישה לבירה חסומים, רק מחזק את דעתי. היום כל דבר צריך להיות "חוויה". אם ביקרתם בזמן האחרון באתר מורשת לאומית, דוגמא מחנה המעצר בעתלית או ביד ושם בטח שמתם לב שכבר לא מספיק לשמר ולהציג את החפצים. הקונספט החדש הוא להעביר את הסיפורים בצורה חווייתית, כדי לעורר את הזדהות המבקרים.

נראה לי שהשלג הזה הוא ניסיון של הקב"ה להעביר לנו את חוויית המצור על ירושלים דאז. זה ההסבר הכי טוב שיש לי לשלג הכבד הזה דווקא בעשרה בטבת  

ב"ה אנחנו לא סובלים מרעב, אבל מי שלא הספיק לעשות קניות בעוד מועד בהחלט מרגיש במחסור של מוצרים בסיסיים. בוודאי שלא יהיו לנו חלות טריות

לשבת. אבל זה כלום לעומת האנשים שנתקעו בכבישי הגישה לירושלים וחולצו בעזרת כוחות הביטחון ויבלו את השבת במרכזי איסוף בבירה. שלא לדבר על כל הבתים שנשארו בלי חשמל וחימום במזג האוויר הסוער הזה.

יש גם צדדים יפים לשלג, אין ספק. מראות מרהיבות של הלבן הלבן הזה שמכסה אפילו כיעור עירוני. עכשיו שהשמש יצאה והשמיים התבהרו אפשר לחשוב שאנחנו נמצאים בשווייץ. אני מקווה שהצמחים המסכנים שלי ישרדו את הכפור.

ואולי אני לגמרי לא בכיוון הנכון והקב"ה רצה לסדר לי שלג יפה ומיוחד לכבוד יום ההולדת שיחול מחר.

צום קל למי שצם ושבת שלום.

ממש התגעגעתי למקום הזה ואיכשהו לא הצלחתי לחזור.

שמחתי שכתבו לי שמתגעגים אליי ופה ושם הגבתי בבלוגים שלכם, אבל עם כל הכוונות הטובות איכשהו לא מצאתי את הדרך בחזרה, עד היום.

שלג כזה אי אפשר לשמור לעצמי, בטח לא אחרי התגובה של אילנה בפייסבוק, אז אני מקווה שתהינו מהתמונות ושאמשיך לכתוב גם אחרי שייפסק השלג.

כמובן שבצק הוופל בלגי כבר מוכן, לפי המסורת המשפחתית שלנו.

נ.ב. כיף לחזור!