אמא של מתבגרים

בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי נוהגת הרבה בכבישי ישראל. כל פעם שאני מגיעה ליעדי בשלום אני מרגישה צורך להגיד ברכת הגומל. אמנם אני אומרת תפילת הדרך, אבל לא נראה לי שזה מספיק.

אז מה מרגיז אותי? נהיגה מסוכנת, לא מתחשבת, אגואיסטית ומצ'ואיסטית.

ערכתי רשימה של דברים שהכי מעצבנים אותי בכביש.

• נהגים שנוסעים לאט וכאשר מנסים לעקוף אותם מאיצים כך שקשה לעקוף. מהרגע שמוותרים על העקיפה הם חוזרים לנהוג לאט וחוזר חלילה.

• נהגים איטיים שמתעקשים במאמצים רבים לעקוף ואחרי העקיפה חוזרים לנהוג 80 קמ"ש, מה שמאלץ אותך לעקוף אותם בחזרה. אם מדובר במצ'ו טיפוסי הוא לא מסוגל לעכל דבר כזה ואז מתחיל משחק העקיפות עד שצד אחד מתרחק מספיק או מוותר.
  
  
• המזגזגים בין הנתיבים. נהגים שעוברים מנתיב לנתיב בלי לסמן או מסמנים רבע שנייה וישר עוברים לנתיב שלך. כנראה שעבורם הווינקר מסמל "מוכנים או לא, הנה אני בא" ולא "יש לי כוונות לעבור נתיב, האם תהיי בבקשה מוכנה לתת לי להיכנס?"

• נסיעה על השוליים כדי לעקוף את כל הנהגים שמחכים בסבלנות בפקק. נהגים שנוסעים בנתיב הפנוי ליד הנתיב הפקוק ואחר כך כאשר מגיעים לראש התור נדחפים כדי להיכנס לפני כולם.

• נהגי מוניות. האם הם עוברים קורס מיוחד סגנון "קורס נהיגה מונעת", אבל הפוך?

• נהגי רכב 4X4 – חושבים שהכביש שייך להם ולהם בלבד. לא מסתכלים בכלל על רכבים אחרים ואם מסתכלים זה במבט של: "מה הנמלים האלה עושים על הכביש שלי?".

• אופנוענים שעוברים לפני הרכב בדקה שאני נותנת גז. מה יש להם? משאלת מוות?

• נהגים השטים על הכביש כמו שיכורים כי הם מדברים בסלולארי.

• גם מורפי מככב בכבישים. תמיד הנתיב שאני נוסעת בו הוא הכי איטי.

יש לי רעיון להמצאת המאה. בית שימוש נייד לאוטו!

לדעתי חצי מהתאונות נגרמות על ידי נהגים שדוהרים כדי להגיע לשירותים בזמן.

טיפ קטן: כדי להפיג את השעמום בזמן הנהיגה בפקקים האינסופיים אני מציעה לכתוב פוסט בראש. עד שתגיעו למקלדת כבר תשכחו את מה שחיברתם בראש, אבל בינתיים זה יעזור לנהוג בצורה יותר רגועה.

ושאלת מיליון הדולר. מתי כבר תהיה תחבורה ציבורית ראויה במדינה שלנו??!! 

כאשר קורים כמה אירועים לא נעימים לאותה משפחה, אחת העצות היא לבדוק את המזוזות בבית כדי לראות אם הן בסדר או חס וחלילה פסולות. אם יש מזוזות פסולות בבית זה יכול להסביר את המזל הרע של אותה משפחה.

ביום חמישי בערב קרתה תאונת דרכים לבן שלי. נהג איסוזו נכנס בו מהצד בזמן שהוא ניסה לעקוף את הרכב שבו בני נהג. ב"ה בני בסדר, לא קרה לו כלום, אבל האוטו במצב לא מי יודע מה. יש נזק של פחחות וגם מכאניקה, מכיוון שמוט ההגה התעקם.

בנוסף לכל, לנהג הפוגע אין ביטוח, כך שכנראה נצטרך לטבוע את הביטוח שלנו. זה אומר לשלם השתתפות עצמית וביטול ההנחה של "העדר תביעות" שהיינו מקבלים עד עכשיו.

כפרה, העיקר שהילד בסדר, אני יודעת, אבל זה בכל זאת מרגיז.

למה אנחנו צריכים לשלם את המחיר על תאונה שמישהו אחר אשם בה?

גם מרגיז להיות בלי מכונית כאשר רגילים להיות עם. צריך לתכנן את כל החיים אחרת.

אבל מה קשור הסיפור של בדיקת מזוזות לסיפור התאונה? פשוט מאד, אצל 2 בלוגריות שאני קוראת באופן קבוע יש צרות הקשורות לתאונות דרכים. אצל דפנה  ואצל גם אמא יש דאגות הקשורות לתאונות דרכים של הבנים שלהן.

ואני שואלת את עצמי, האם יש קשר וירטואלי בינינו? האם זה דבר מדבק? האם לא כדאי לבדוק את המזוזות הוירטואליות של הבלוג? הרי הבלוג בישרא-בלוג הוא מין בית בשבילנו, לא?

מצאתי באתר של צעירי חב"ד, טופס הזמנת בדיקת מזוזות, מעניין איך היו מגיבים אילו הייתי מבקשת מהם לבדוק מזוזות וירטואליות. כנראה שהיו חושבים שנפלתי על הראש.