שפיות, אפשר למות מזה.

אני חוזר לכתוב פה אחרי המון זמן שלא הייתי, לא פה ולא בשום מקום,

הצבא לוקח חלק מאוד משמעותי בחיים שלי.

הצבא לוקח את החיים שלי?

במוצ"ש ראיתי את הסרט "מטען הכאב" מה שגורם להרבה תהיות, האם הצבא לוקח לי את החיים שאו שאני חי את הצבא?

יושב בבית עם כוס בירה, חושב מה עבר עלי בזמן האחרון, חזרתי לנגן בגיטרה, היא לא מכוונת אבל מסתדרים, אני עם בירה ליד המחשב, הפעם האחרונה שישבתי עם אלכוהול ליד המחשב היה עם האח הגדול, הוא לא זוכר הרבה אבל זו הייתה מאוד מבדרת, ומאוד לא זולה, (וגם קצת לא חוקית עקב גילי הצעיר).

אני עם גולדסטאר צוננת בתוך כוס גדולה ואיימתנית, אחרי שניפצתי את הכוס של הגינס, הגיטרה לידי, התגעגעתי אליה, אני לא זוכר את הפעם האחרונה שניגנתי בה, אבל אני בהחלט זוכר את הפעם הראשונה, את הימים של הלמידה, ניסיון נואש להוציא צליל שמתחבר למנגינה כלשהי, אימון בלתי פוסק של האצבעות למעבר מהיר בין אקורדים, עד שסוף סוף קלטתי את העניין למדתי שטאבי זה הדבר האמיתי, ממשיך להתאמן.

הפוסט האחרון שפרסמתי היה לפני שנה, בנסיון מר להוציא את החמץ שהצטבר אצלי באותה תקופה, אני לא זוכר למה הייתי חמוץ, אבל עבר הרבה זמן מאז, הרבה דברים גם קרו, חלקם אני לא זוכר, בואו ננסה לעשות חשבון.

האקסית של אז כבר לא האחרונה, עברתי אצל עוד מישהי מאז, וגם היא כבר היסטוריה, אני מקווה שהבאה תהייה פחות מטורפת.

אני כבר לא חייל, יותר נכון אני כבר לא חפ"ש, מתפקד בתור מ"כ בקורס מכי"ם, בראשון באפריל מתחיל הקורס השני שלי, בגדול שורדים, אבל יכול להיות יותר טוב.

חתונות, לוויות, לידות ועוד כהנה וכהנה היו בלי סוף לא אפרט.

בגדול זהו, עדיין נהנה מזמרתו הנהדרת של עידו לדרמן.

בנתיים אני בבית, מחר צבא, מתלבט אם להמשיך הלאה, לא נשאר עוד הרבה, רוב הזמן אני מנסה לא לחשוב על הזמן, זה גורם לזמן לזוז לאט, אני מבין למה אני אנשים רוצים לחזור אחורה בזמן, אני רק לא מבין למה הם רצים כל-כך מהר קדימה במקום להנות עכשיו כדי שבעתיד הם לא יצטרכו לחזור.

1life = 1country

2short =    2small

3years =   3years

4what =     4that

לילה טוב ושלא נדע עוד צה"ל