הזמן עובר כל כך מהר כשלא שמים לב, כשכל השבועות כל כך דומים ועמוסים.

אבל אול ככה זה טוב? להיות עסוקה כל הזמן? לנצל כל שניה פנויה, לא להתבטל מול הטלויזיה?

ואז, כשאני נחה, אני מרגישה כאילו אני "מבזבזת את הזמן". גם אם אין לי משהו יותר טוב לעשות באותו הרגע.

למרות, שלא משנה מה, תמיד יש משהו שעדיין לא עשיתי, משהו שדחיתי משהו שהשארתי לאחר כך, או סתם משהו שתכננתי לעשות כבר הרבה זמן ולא היה לי רגע פנוי.

מתרגלים לזה. זה עדיף על ימים ריקים.

אחרי הכל, אני נהנית בעבודה (בד"כ...), שיעורי נהיגה זה כייף וזה מוביל אותי ליום שבו יהיה לי רשיון. ושעורי פסנתר שאני כל כך אוהבת.

אבל, לאן נעלמו הימים של ללכת לחברים אחרי בצפר? של לעשות דברים שאני באמת רוצה לעשות ולא צריכה? מה קרה לכל הימים האלה של ישיבה ממושכת מול האיי סי קיו ולדבר עם אנשים שאני כבר לא רואה, לשמור על קשר, או אפילו סתם להעביר את הזמן?

אני סותרת את עצמי.

אבל בכל זאת כמה דברים קטנים שקרו בחודשיים האחרונים:

- קיבלתי תאריך גיוס- 22.7.07 (איזה כייף בדיוק איך שאני מסיימת י"ב)

- נהייתי בת 17

- קיבלתי פלאפון חדש :0)

- להדר יש היום יומולדת!!!!!!!!!! מזל טוב חמודה! אני אוהבת אותך כל כך!!!

- התחלתי ללמוד לנהוג (עד עכשיו כבר עשיתי 20 שיעורים וויפי)

- היה יום שישי ה-13 עם סרטים מפחידים אצל ליאור (והיה כייף ביותר)

ודברים שיקרו בקרוב:

- יש את המסע לפולין ב-15.3

- מחר ושים אץ ערב בג"ש כדי לגייס כסף לפולין

- המנהל של בצפר נידב אותי למן צוות כזה שצריך לגרום לילדים מכיתות ו' לבוא דווקא לבצפר שלנו (הם לא יודעים מה מחכה להם) אז יש איתם איזשהי פעילות ביום ראשון.

- אני מקווה לעבור תאוריה שבוע הבא

ולסיום: אחת התמונות האהובות עלי:

יום טוב ושמח לכולם!

(וסתם ד"א זה הפוסט ה-161 שלי...)