עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד

מזמן (הכל יחסי) לא סיפרתי לכם על אילה הקטנה, קרן האור שבחיי.

מה לספר עלייך אהובה?

אני מסתכלת עליה - ממלמלת בזרועותיי מלמולי בוקר, מתבוננת כרגיל לכל עבר, מועילה לזרוק חיוך מדי פעם.

היא כבר בת חמישה וחצי חודשים כמעט. כבר לא התינוקת הקטנטנה הנעטפת ומתכרבלת,

אלא כבר ממש ילדונת שמגלה את העולם.

מנסה כל הזמן לזחול ולעמוד ולבטא את עצמה.

משחקת ומתקשרת ובודקת כל דבר דרך הפה...

כמעט אפשר לראות את השינויים והגדילה בזמן שהם קורים.

יש לנו עכשיו את הקיץ להעביר צמוד ואחר-כך שוב אינטנסיביות של עבודה ושיגרה הרבה יותר עמוסה

אני קצת חוששת מזה.

החיים כמו שהם עכשיו דורשים הרבה קשב ודיוק, התגברויות והתמודדויות,

ובאופן אחר, פלא החיים ונפלאותם וזרימתם, מתבטא במלואו

וכשקשה לי, חיוך שלה עושה את כל ההבדל

וצחוק שלה, בכלל, מקפיץ לי את הלב :)

בכלל, לא יודעת איך להעביר במילים את המתיקות הזאת, את ההתבוננות על התהוות של אדם בעולם,

את המעברים בין חיבור ונפרדות.

אהבה, ים של אהבה.

טוב, נו, תמונה -

ושמתם לב לחיתול הרב-פעמי? אז הנה עוד (וגם קצה הערסל) -