הנה הגענו לעוד יום כיפור, יום עדיין קשה לי להבין קצת.

יש לי התלבטויות רבות והמון דברים שעוברים לי בראש בהקשר של היום הזה.

המון שיחות עם אנשים שכן הולכים לצום, המון וויכוחים איתם וניסיון רב להבין מה קורה שם.

מגיל 12 עד גיל 17 צמתי, כי זה מה שאמרו לי לעשות, המשפחה שלי, זה מה שעשו כל החברות שלי בהגיען לגיל 12, וכך גם אני.

בשנתיים האחרנות לא צמתי וגם השנה אני לא מתכוונת לצום.

למה? מה, כל כך קשה לא לאכול 24 שעות? כלכך קשה להימנע מסיגריות ליממה אחת? לשמוע שירים במחשב?

אז לא, זה לא כלכך קשה, וגם אם זה היה כל כך קשה, ממש קשה והייתי עושה את זה בלב שלם ומבינה למה, הייתי עושה את זה.

כמו שבשנים שכן צמתי יכולתי להימנע מכל הסביב וסבלתי בשביל זה, כי ידעתי למה אני עושה את זה, פשוט כי כולם עשו את זה וציפו ממני גם לעשות את זה.

היום, אחרי 19 שנים שאני חייה נוצרו בי שאלות מסויימות לגבי הנושא והשאלה הראשית והעיקרית היא,

למה לעזאזל אנשים עושים רק מה שנוח להם?

באותה מידה שאלוהים ציווה עלינו לצום בכיפור "ותענו את נפושתיכם" הוא ציווה עלינו לשמור שבת "ותשמור את יום השבת לקודשה"

כמו כן, לבנות שבנינו ללכת בלבוש צנוע, ללבוש חצאית מתחת לברכיים וחולצה שלא מעל למרפקים, לבנים- ללמוד תורה כל היום.

אז כן, יש דתיים שעושים את כל הדברים שהוא ציווה עלינו, זה מובן לי שהם גם צמים בכיפור.

אבל אתם, החילוניים שבנינו, אתם חושבים שאם תצומו יום אחד בשנה זה באמת יכפר על כל השבתות שבהן אתם מבלים ונוסעים וכופרים? על כל הדברים שאתם עושים בניגוד מוחלט למה שאלוהים ביקש מאיתנו?

אני חושבת שאם אתה מאמין במשהו אתה צריך ללכת עם זה עד הסוף, ולא לעשות רק מה שבא לך, רק מה שלא קשה לך לעשות.

וזהו, זה מה שיש לי להגיד בנושא.

שיהיה צום קל לצמים.