מי היה מאמין שהשנה הזאת תסתיים ככה. מי היה מאמין שהשנה הזאת בכלל תיהיה ככה. כל כך סוערת, אך עם זאת כל כך מדהימה.
לפני כמה רגעים פשוט ישבתי, הסתכלתי במראה והעברתי את כל השנה הזאת בראש.
המפגשים, החגים, הריבים, ההשלמות, החברים, המשפחה, האהבה, הכאב, השמחה. הכל בעשרה חודשים שעברו כל כך מהר. הדברים התנהלו כל כך שונה ממה שחשבתי שזה פשוט מטורף.
השתניתי, חזרתי לעצמי, ירדתי בלימודים, עליתי, שוב ירדתי. השנה הזאת הייתה כל כך הפכפכה שהעליות והירידות בה לא היו מביישות את המתקן הכי קופצני בוורלד-דיסני.
והנה, בקושי הספקנו להבין שאנחנו בסוף וזה נגמר. חופש, וכל השיגעונות שמקיפים אותו. קיבלתי תעודה חביבה, ולמרות שהיו כל מיני שטויות, היה טוב.
זה מפחיד לדעת שעוד שנה חלפה, ושלחודשיים וקצת השיגרה נהפכת לטירוף. אני בן אדם שפוחד משינויים, גם אם זה הדבר הכי לא משמעותי שיש.
אבל אני כבר החלטתי, החופש הזה הולך להיות טוב. לא משנה מה.
יש לי תוכניות עם החברים, אני נוסעת שבועיים לאיטליה ושוויץ, ואני הולכת להתגעגע לחופש הזה כל שנת הלימודים מרוב שאני אהנה.
ועדיין לא להאמין על כל הדברים שקרו השנה. אני גאה בעצמי, על כל הדברים שהספקתי לעשות, על כל הדברים שלמדתי, שהסקתי. על איך שסיימתי אותה, במין סגירת מעגל של תקופה עמוסה. אני כל כך צריכה את החופש הזה עכשיו אחרי כל העומס, גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית.
אז לא ייאמן שככה זה עבר, אבל אני חושבת שאני דווקא אתרגל מאוד מהר לרעיון.
לילות לבנים, בריכה, יציאות בערב, הופעות, אנשים חדשים, שינה טובה, חברים, הרבה יותר עידכונים, ניקוי ראש, זמן חופשי בלי סוף.
היה טוב, יהיה טוב, ועכשיו טוב.