שזה לא שהתרגלתי ללבד הזה, או שהתמכרתי אליו ולא בא לי להכניס אף אחד לחיי
או שאין לי מספיק זמן כי אני רוצה לעשות דברים שאני אוהבת ולהפגש עם חברים ויש לי מחויבויות על הראש
וזה לא שאני מפחדת מלהיקשר או להיות מלהיות מונוגמית וכבולה
וזה גם לא שאני נהנית מדי מחיזורים של גברים, מתשומת הלב ומשפע האופציות שיש שם בחוץ בשביל לוותר על זה בשביל מישהו אחד
אלא שפשוט... לא פגשתי את האדם הנכון עדיין
נכון?
זה חייב להיות זה
בחצי של המיטה שלי שלא תפוס ע"י הגוף שלי יש לפטופ, כמה לקים, קופסת עוגיות (ופירורים) וערימת בגדים קטנה. אני בו זמנית מחכה ומבועתת מהמחשבה שיום אחד את החצי הזה יאכלס אדם אהוב.
