סבתא שלי נפטרה הבוקר
היא הייתה ממש ממש זקנה וחלתה בדלקת ריאות אז החליטו פשוט לתת לה טיפול תומך (כלומר לסמם אותה) עד שהגוף הלאה שלה ויתר.
אני באמת לא יודעת איך לאכול את זה כי מעולם לא התמודדתי עם מוות של מישהו שאני מכירה
אמנם בשנים האחרונות סבא וסבתא מצד האמא מתו, אבל הם לא בארץ ולא ראיתי אותם ליותר מימים בודדים בחיי
אז המשפחה הקטנטנה שלי הצטמצמה לה עוד קצת (הסבא מצד האבא מת לפני שנולדתי אז אין לי סבים או סבתות יותר)
ושוב- אין לי מושג איך לעכל את זה
אני נעה בין עצבות להדחקה כזו
לא היינו קרובות במיוחד, אבל כן באתי לבקר אותה בבית האבות כמה פעמים בחודשים האחרונים והיא כ"כ שמחה לראות אותי
היא לא הייתה מהסבתות הכיפיות האלו, היא הייתה קשוחה ועצובה ותמיד כעסה עלי שלא הנחתי את נעלי הבית בצורה הנכונה (צמודות אחת לשניה, צמוד לקיר בפינה)
אבל היא הכינה קציצות מדהימות ולפעמים היו לה הברקות קורעות מצחוק
ואחרי הכל, כשרק עלינו לארץ (לפני 25 שנה בדיוק, אגב) היא הייתה זו שטיפלה בזאטוטה שהייתי כשההורים שלי עבדו בעבודות בזויות כדי לקנות לי מגפיים אדומים קטנטנים בעשרה שקלים
זה מוזר להתבגר ולהרגיש רגשות כאלו של אבדן וחוסר יכולת להבין אותם
וזה מוזר לעבור את זה לבד כי המשפחה רחוקה ואין לי באמת עם מי לדבר על דברים כאלה ואין לי ממי לבקש חיבוק
אז אני נותנת לזה לשקוע לאט לאט, להבנה הזו שלעולם לא אראה אותה שוב
ומקווה שהייתי נכדה טובה
ושמחה שלא כואב לה יותר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
