כשאתם באמצע השיחה היומית הקבועה שלכם ואז הוא מספר לך על הבחורה האחרונה שהוא יצא איתה
ואת מבינה
את מה שכבר ידעת, אבל כמובן הדחקת
שאם הוא היה רוצה זה כבר היה קורה. אם הוא היה מעוניין היית יודעת. אם היה חשוב לו להיפגש איתך הוא היה נפגש איתך.
ובאיזשהו מקום אני יודעת שגם אם בשלב הזה הוא היה מחליט שכן בא לו עלי, לא מגיע לו להיות איתי. אני תמיד הייתי אדירה, גם כשהיה לו סיכוי הוגן להיות איתי והוא בחר להיות דוש ולהיעלם, אבל אתם יודעים... הלב רוצה מה שהלב רוצה
וקצת עצוב לי עכשיו והלחלוחית כבר מבצבצת בצד העין, אבל יהיה בסדר
וזה קצת אירוני שרק אתמול אני זו שגרמה למישהו להיות עצוב כי הבהרתי לו שאני לא מעוניינת במשהו רומנטי איתו (ולמתעניינים- לא, זה לא מקרה של "את לא יודעת מה היה לך עד שזה נעלם". אני לחלוטין שלמה עם זה ושמחה שזה קרה)
אז זהו
הלב שלי יצטרך לחטוף כמה כאפות מהמוח בזמן הקרוב, עד שהוא יפסיק עם השטויות שלו
כמעט נדרסתי היום. שניה אחת הפרידה בין זה שאני פה, כותבת במיטה שלי בריאה ושלמה, לזה שהייתי עכשיו עם רגל שבורה או משהו בבית חולים.
אני רוצה שבמקום שתמשיך לשלוח לי הודעה כל יום (שנגררת לשיחה של
שעות שבה אנחנו צוחקים ומתווכחים על נושאים שברומו של עולם ולא משעמם לרגע)
פשוט תצא איתי לבירה כבר, כמו שעשינו בעבר והיה כ"כ כיף. אתה כל כך לא
ברור לי ואני לא יודעת עד כמה בא לי שתהיה בכלל.
אבל כרגע ממש בוער בי הצורך, ובאמת שמגיע לבנאדם ההוא.
אני יודעת שנקמה לא באמת תגרום לי להרגיש טוב יותר אלא רק תעמיק את ההתעסקות שלי בעניין הזה שכבר לא אמור לעניין אותי בכלל, אבל אני מרגישה שזה משהו שצריך להיעשות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
