Yes, im a natural blue

אני באמת מתחילה להרגיש שזה נכון. אתה עושה אותי כל כך מאושרת ואני פשוט מאבדת את המילים.

אני רוצה לכתוב על כל המעלות שלך, על הדיוק שבמגע שלך, על כל מה עובר לי בראש כשהמבטים שלנו נפגשים

אני רוצה להיות מסוגלת לתאר בדיוק איך אתה גורם לי להרגיש

אני רוצה לתאר אותך ואותנו במאות ואלפי מילים מליציות,

אני רוצה למלא דפים על גבי דפים בתיאור אבל אני פשוט לא מסוגלת

הכל מרגיש לי קיטשי מדי

פשוט מדי

ריק מדי

נבוב

איך אעלה על הכתב את ההוויה שלך, את שלנו?

אתה פשוט מעבר למילים.

You amaze me

זו השנה הראשונה, נראה לי, שיום ההולדת שלי לא מרגש אותי בשום צורה. אין לזה קשר לגיל, אני עדיין צעירה ויפה, אבל משהו מהקסם של היום הזה פשוט אבד. לא יכולה להניח בדיוק את האצבע על זה, אבל ניחא.

העיקר שהוא היה איתי וגרם לי בפעם המיליון בערך להסתכל עליו בפליאה ולחשוב לעצמי "איך זה הגיוני שהבחור הזה שמולי מושלם כ"כ עבורי? ואני עבורו? איך זה קרה?!"

אין לי תשובה, אבל מי בכלל צריך הסבר כשפשוט יש לנו אחד את השניה וזו ההרגשה הכי מדהימה שיש.

אני יודעת שאני כבר לא כותבת כאן כלום חוץ מהשתפכויות על החבר, אבל בעוד כמה שנים כשאקרא אחורה- זה בדיוק מה שאני רוצה לזכור מהתקופה הזו. איך הייתי בת 25, צעירה, בריאה, יפה, מאוהבת ונאהבת.

יום הולדת שמח.

שיהיה כבר מחר ותקח אותי איתך, תחבק אותי חזק ותגרום לי לשכוח לכמה רגעים מכל הרוע שיש שם בחוץ

נשב בגינה שלך ונאכל סברס שקילפת, נלטף את הכלבה המתוקה שלך ונקווה שלא תבוא אזעקה ותקטע לנו את האידיליה

נראה סרטים מהפלייליסט האינסופי שאנחנו בונים לנו ומדי פעם אני אבקש ממך לעצור כדי לעשות שוב רפרש לווינט ואתה תסתכל עלי במבט של "סופרוויקסן, די להיות אובססיבית" אבל אני יודעת שגם אתה רוצה לראות אם יש משהו חדש

תגניב לי מלא נשיקות בכל הזדמנות שתהיה לך ואני אחייך את החיוך שאתה כ"כ אוהב

וככה נבלה לנו כמה ימים; בבריחה מהמציאות וחזרה אליה, לסירוגין

ואני אתאהב בך עוד קצת

ואתה בי

ושיהיה כבר מחר, נו

זה כמעט לא מורגש, כי כביכול יש את הפריבילגיה של להמשיך בחיים כמעט כרגיל

אז יש אזעקה, יורדים למקלט, שומעים 2-3 בומים וממשיכים עם היום

מבטלים קצת תוכניות כי עדיף לא לצאת מהבית

מבלים שעות דבוקים למסך עם רוני דניאל ויונית לוי

מבלים ימים באכילת יתר מתוך לחץ

וימים אחרים באי אכילה מאותה סיבה בדיוק

מתחילים לסבול מבעיות שינה, קצת דפיקות לב מואצות, עייפות במשך היום, חוסר ריכוז, ירידה במצב הרוח, חוסר שקט כללי

כמו עופרת (יצוקה) על החזה בכל רגע

המחשבה שאנחנו מוקפים בכל רגע בכ"כ הרבה שנאה (משני הצדדים)

לשמוע על שמחה לאיד על הרג חיילים מתוך המדינה שלנו (גיס חמישי, מישהו?)

על הפגנות אלימות

על סיפורים קורעי לב על עוד משפחה שמתרסקת

איך אפשר לשמוח על מוות?! איך אפשר להמשיך לחיות ככה?

איך לי פתרון, יש לי רק מין חצי שגרה נוראית שכזו

והרבה מחשבות על הגירה לאנטרטיקה.