אומרים שהעיניים הם הארובה לנפש. היום בכיתי כ"כ הרבה והסתכלתי על העיניים שלי במראה. אם אלו העיניים שלי כנראה שהנפש שלי פגועה מאוד ומיוסרת. קשה לי עם הכל בחיים.. קשה לי עם עצמי!
תמיד שהיה קורה לי משו רע הייתי מאשימה את ה'. היום הפסקתי להאשים אותו ורק תהיתי בקול למה כל זה קורה לי. מה עשיתי לא טוב שלי כ"כ רע ולאחרים טוב. לא מזמן דיברתי עם חברה שלי על זה והיא אמרה לי דבר מאוד חכם, אנשים שאני לא אוהבת ויפגעו בי לא יזיזו לי בגרוש.. הם יכולים לעשות מה שבא להם. דווקא אלה שאנחנו הכי נפגעים מהם ושונאים אותם- הם אלו שאנחנו הכי אוהבים. וזאת הסיבה שאני כ"כ נפגעת מה'.. לעזאזל, אני אוהבת אותו כ"כ ומשתדלת כ"כ וכשדברים הולכים לי רע וכשאני עצובה אני נפגעת ממנו- למה הוא עשה לי את זה אם הוא אוהב אותי?! אני מאמינה שהכל לטובתי. באמת ובתמים. פשוט עכשיו כ"כ רע לי וקשה לי לראות דברים טוב כשהעיניים שלי רואות שהכל חרא. לא- עכשיו זה ממש לא נראה לי ורוד. אני מקווה שזה כן איכשהו.
מקווה גם שאף אחד שאני מכירה לא ישב וקרא את כל זה כי זה אחד הדברים הכי אישיים שכתבתי.
כינוי:
במבה אוסם123
בבלוג זה
בכל הבלוגים
