עוצמת עיניים ומלאת שימחה, מלאת אהבה..
צמרמורת עוברת בגופי, מהרגליים עד הראש, מחכה להתפרץ החוצה ולצעוק לעולם
אבל במקום זאת יוצא רק חיוך- בכל זאת, זה אומר הכל.
שנים של הבנה התבשלו בתוכי ועכשיו סוף סוף אני שלמה.
חוזרת אחורה וקוראת את מה שהיה, איך לא ידעתי אז שטיפלתי בעצמי באמצעות הכתיבה
למה לקח לי כל כך הרבה זמן להבין את עצמי,
להתבשל.
אבל אני מבינה, כדי להיות שלמה צריך להתבשל שנים..
להפעיל על אש קטנה-תמימות של ילדים
לאחר מכן לבעבע ולרתוח- ממש כמו הנעורים
ואז לבסוף כשהכל מבושל מורידים מאש ומשלימים.
מסיימים את הפרק בחיים, ועכשיו נישאר רק להינות ממה שאנחנו
ממה שבישלנו בעצמנו
באהבה עצמית, בהשלמה.
פותחת עיניים ומבינה מה שאני רואה- מודעת
ואוהבת יותר, כל כך יותר.
עדיין
*Pumpkin*
אבל קצת יותר בוגרת..