ניר גייגר - בלוג צילום

אז לפני 6 שנים אבא של ירדן  הבטיח לקחת אותה למול ים, כאשר תקבל את תעודת רואה החשבון,

אז היום הזה הגיע, וגם אני הצטרפתי לחגיגה.

תכלס זו לא מסעדה בשבילי,

בתור אחד שלא אוכל פירות ים ודגים מטעמים אידיאולוגיים, חבל לבזבז עלי כל כך הרבה כסף במסעדה שזו ההתמחות שלה,

אבל מכיוון שמדובר במסעדה שנחשבת לטובה בישראל, השתדלתי למצוא בתפריט דברים שגם אני אוכל.

סה"כ היה טעים, המחיר יקר אבל לא נורא, אכלתי כבר במקומות טובים יותר, או שלפחות היו יותר לטעמי.

לגבי השד העדתי - סממן מובהק למסכנות דמגוגית,

כמו שמנהיגי הימין חייבים לצייר מצג שווא של אימה, פחד ואיום איראני על מנת להמשיך לשלוט ביד רמה ולהחזיק בכס השלטון, כך גם כמה טפילים מזרחיים שמנסים להאשים את מסכנותם באיזו אפליה שנעלמה כבר לפני שנים רבות, ואם לא ימשיכו להנציח אותה, לא תהיה להם זכות קיום.

הטמבל מערוץ עשר היה מאז ומעולם מראיין גרוע, והוא מוזמן להמשיך להיות מסכן שתוקע את עצמו במקום רק כי יש לו את מי להאשים לכאורה.

כנ"ל לגבי דת, אבל זה כבר סיפור אחר.

הדבר הכי קרוב לשד עדתי, זה שד הים שהגישו במסעדה היום.

ולתמונות:

כל התמונות אגב צולמו ב G12 החמודה שלי.

1. סקאלופ צרוב על הגריל (קוקי סאן ז'אק)

3. חזה אווז עם בק צ'וי על כרוב מתקתק.

3. גולת הכותרת - יצירת אומנות מסוכר צבוע, ממולא בקציפת וניל, גלידת ערמונית ושברי לוז מסוכרים המתקראת ביצת פברז'ה הצאר 

4. ומעוד זוית

5. אגב, לא יודע מה אתכם, אבל כשאני מחטט באף, אני באמת מוצא אוצר. עד היום מצאתי רק אבקה, אבל אולי יום אחד אני אמצא גוש ששווה כסף.