ניר גייגר - בלוג צילום

הפוסט הזה עשה הרבה רעש בפייסבוק והחלטתי להעלות אותו גם כאן,

אני יודע שנעלמתי קצת. אני בתקופה חסרת מוזה.

כפי שחלקכם יודעים, אבי נפטר לפני שבוע, לאחר מאבק של שנה במחלת הסרטן.
יצא לנו לדבר על עניין תרומת איברים, והיה ברור לנו שאדם שקיבל התקף לב, עישן שנים רבות, סבל מקטרקט בעיניים ונפטר כגופו לא יכול לסבול את הגידולים שבו אינו מסוגל לתרום שום איבר מפני שהכל מקולקל.
במקביל להודעה על פטירתו ב 3 בלילה הגיע רופא עיניים נחמד ושאל אם אנחנו מוכנים לתרום קרניות, מבטו היה כמעט מתחנן וקולו רך ונעים על מנת לשכנע אותנו.
אמרנו לו בחצי חיוך שהצלחנו לגייס שאין סיכוי שהוא יצליח לקחת משהו בגלל הקטרקט אבל הוא אמר שזו לא בעיה. כשאמא אמרה שהוא יכול לקחת את הקרניות הוא זרח מאושר, הוא סיפר ששתי קרניות יכולות להציל שני אנשים עיוורים אשר מחכים לפחות כמה שנים להשתלת קרנית.
אחוז תורמי האיברים בישראל הוא נמוך מאוד, ואנחנו נמצאים במקום השלישי באיחוד האירופאי מבחינת הסירובים לתרומה. 
גם ברגעים הקשים בהם צריכים להתמודד עם אובדן אדם יקר, אנא שקלו תרומת איברים, הם יכולים להועיל למי שנמצא עדיין בחיים וחייו תלויים בכך.

אני מרשה לעצמי לומר זאת כאן - הפוסט לא נועד לקבל לייקים או תמיכה וגם לא השתתפות בצער,

אלא לגרום לאנשים לחשוב על החשיבות של תרומת איברים.

אשמח אם תמליצו כדי שאנשים יחשפו ואולי המחשבה תנטע במוחם לכשיזקקו להחליט החלטה קשה שכזו.