הייתי רוצה שלא לחשוב עליך
כי יותר טוב לי בלעדיך
הלוואי ויכולתי למחוק
כל זיכרון שגרם לי לבכות עליך
השארת כאב
נכנסת אל חיי וגנבת ת'לב
איזו טיפשה אני
שנתתי לך לעשות את זה לי.
למה כל כך קשה לוותר
מה שהתחיל כבר לא יגמר
למה כל כך קשה לי לשכוח
אי אפשר לצאת מזה, אי אפשר לברוח
למה כל כך קשה לוותר
מה שהתחיל כבר לא יגמר
עכשיו אני כאן שוברת שתיקה
היום זו אני שעוזבת אותך.
אחרי כל הגעגוע והצפייה הגדולה, הגיע הרגע שסוף סוף חיכיתי לו, ראיתי אותו.
עבר מולי עם עוד איזה 2 חברים ליידו, צעקתי והוא לא שמע, התקשרתי.
הוא הסתובב ובא לקראתי, הסתכלתי עלייו וכל כך רציתי לחבק אותו כבר.
אמרנו שלום, דיברנו קצת והוא הלך.
לאחר מכן התקשרתי אלייו שיבוא, היינו ביחד קצת ...
הרגשתי רגש מוזר, הרגשתי שזה לא אותו דבר.
"אני בסך הכל רוקד, מה את רוצה? אסור לי?"
המילים האלה, הטון שבו הוא דיבר הכעיס אותי כל כך, ציפיתי שהכל יהיה מושלם וטוב.
עמדתי שם כמו טיפשה, נשענת על הקיר ומסתכלת עלייו והוא רוקד מולי, מחייך ושר אפילו.
"מה יש לך?"
"מה יש לי? מה יש לך? אתה ממש מוזר, תראה איך אתה מתנהג.. שתית?"
"כן קצת אבל מה זה קשור אסור לי לרקוד?"
"אמרתי שאסור?"
"נו, אז מה את רוצה? מה עשיתי?"
באותו רגע הוא כבר התחיל להמאס עליי, פשוט הלכתי.
לאחר מכן התראנו שוב, אני רואה אותו מתקרב אליי
"תקשיבי, אם את לא רוצה להיות איתי את לא חייבת אבל מה את בורחת?"
"מי ברח ..?"
"את! מה את רוצה מה עשיתי אני רוקד מה אסור לי?"
"לא אמרתי שאסור לך.."
"נו אז מה את רוצה ממני מה עשיתי לך?"
"לא עשית כלום.."
"אז זהו."
והלך.
הגישה שלו הייתה כל כך קרה אליי, לא הבנתי מה קורה לו.
וגם הרדיפות והחיפושים אחרייו, הרגשתי כל כך מושפלת .. לא הבנתי מה אני עושה שם
ציפיתי למשהו אחר, גודל הצפייה כגודל האכזבה, הוכחה לכך שהמשפט הזה נכון.
לבסוף אמרנו בערך שלום, ראיתי גם שהוא היה מדוכא קצת, שאלתי מה קרה.
"עזבי, סתם יום חרא, את לא אשמה." נתן לי נשיקה בלחי והלך.
למחרת בבוקר שלחתי לו אסאמאס "מרגיש יותר טוב מאתמול..?דבר איתי כשתרצה"
לא ציפיתי לתשובה מיידית, אבל גם לא לתשובה אחרי 10 שעות
פתאום אני רואה על הצג של הפלאפון שהוא מתקשר, נלחצתי.
עניתי .. דיברנו קצת על אתמול איך היה וכל השיט הזה ואז ..
"אני מצטער על אתמול, אני יודע שלא הייתי בסדר."
הוא אמר את זה בקול כל כך עדין, שהוא באמת יודע מה הוא עשה, למרות שאני לא בטוחה.
כל זה ריכך אותי, וישר סלחתי כזה, לא ידעתי מה לעשות כל כך האמת, יכול להיות שזו טעות.
אני מקווה שהכל יהיה בסדר, אני יותר מדיי נפגעת בזמן האחרון.
ידעתי שבהקשר אלייו תהיה פגיעה מסוג כזה או אחר, ידעתי שזה מה שיקרה
ובכל זאת נתתי לעצמי להסחף לזה.
"איזו טיפשה אני,
שנתתי לך לעשות את זה לי."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
