לחיי הימים הללו שהייתי רזה, שהייתי תמימה, ושהיה לי פלאפון מגעיל^^
|
| 5/2008
כי ככה
לפני שאני אתחיל, אני רוצה לכתוב משהו..
כאשר הודיעו לנו על טיול שבועות:
"אני מאוד מניחה שאני צריכה להיות אחת מה-17 חניכים שיצאו, אני מקווה לפחות.
זה יהיה כל כך טווווווווווווווווווב!
רק לחשוב על זה עושה לי נחמד בלב(="
אלו היו שלושה ימים מוזרים.
אני מאבדת פשוט הכול וזה פשוט.. מאכזב בטירוף.
הכול חומק לי, הדברים הכי יקרים לי..
צופים ונוח
אחרי שאמרו לי שאנחנו חייבים להחזיר את נוח אני פשוט התחרפנתי, הייתי בטוחה שהוא הדבר האחרון שנשאר לי..
אבל עכשיו כשלא מוציאים אותי לטיול שבועות?!
ואוו זה פשוט שוק לפאנים.. זה דברים שאפילו לא חלמתי שיקרו...
לא אכפת לי שכל העולם יקרא את הפוסט הזה, שיבינו מה עובר עלי.. שיבינו איזה דבר הם עשו..
אני פשוט במצב של הדחקה.. לא רוצה להכיר בעובדה שלא יהיה לי יותר כלב, הדבר הכי חשוב בחיים שלי.
לא רוצה לאבד אותו, רק לא אותו..
ארליך3>
עריכה:
היום אחרי שדיברתי עם ספיר והילה הכל השתפר, אני יקח את שבועות ללמידה ולשיפור ציונים, הכל לטובה..
אוהבת אתכן כלכך! 3>
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
