קרה לכם פעם שהיתם רוצות לקבוע עם חברות וחברה אחת לא גרה בעיר וחברה אחרת לפעמים לא רוצה, ודווקא שבא לכם להפגש להם לא?
קרה לכם שאתם נפגעתם מהם ואף פעם לא פגעתם בהם?
הרגשתם שאתם לא רוצות יותר חברות?
שנמאס לכם כבר?, שמצד אחד החברות שלכם פעם התרחקו מאוד ממכם והחברות שלכם עכשיו כאילו לא שמות עליכן?
מה ההרגשה באותו רגע?
הרגשה של נמאס מזה? שבא לכם למות? שאין לכם כוח יותר עם זה?
הרגשה של לא רוצות יותר חברות? שכל העולם מתפרק עליכן?
שאתם מרגישות כאילו דבר קטן אחד מזכיר לכן את כל מה שאתן לא רוצות להזכר בו?
אתם רוצות להגיד להם, אבל, אתן יודעות שמילה אחת לא תעזור לכן?
שאתן מדברות איתן למרות הכל אבל בא לכן להגיד להם שאתן שונאות אותם, שאתן לא רוצות להיות חברות שלהן? שאתן מדברות איתן ואתן מרגישות צורך לבכות פשוט? שאתן שואלות אותן אם ''בא לכן להפגש?'' ואתן יודעות מראש שהם יגידו 'לא'?
ויש לכן הרגשה שהן יגידו שכן אתן מתמלאות באושר פתאומי? ככאילו כל הצרות בעולם נעלמו פתאום?
ואז זה בא בבום, שהם אומרות בסוף ''אין לי כוח''?
ואתן מנסות לשכנע ולפעמים שאתן מצליחות אתן הכי מאושרות שיש? שאתן מרגישות רק טוב, ששום דבר לא יהרוס את זה?, אתן מרגישות שבא לכן לבכות?
אתן לפעמים מרגישות כאילו כלום לא הולך לכן? שהדברים תמיד מתפקששים?
אז זהו שזה ככה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
[=liatushh