למרות השעה המוקדמת, הייתי חייבת לשפוך הכל ועכשיו.
מדהים איך אתה קם בבוקר וחושב לדעבונך שהכל שוב יהיה אותו הדבר.
אבל אז קורה היפוך מפתיע של 180 מעלות, והכל השתנה.
אני מרגישה כמו אסירה, שיצאה מכלא בלתי נראה.
כמו מישהי שלא ראתה את העולם הרבה מאוד זמן, ונדהמת מדברים
קטנים שנראים לאחרים טיפשיים, רגילים.
נזכרת איך זה לחיות, איך זה לנשום,
איך זה להיות שוב אתה
אחרי פאקינג שנה שלמה של יסורים.
הכל התחיל כרגיל.
אני יצאתי עם חברים לעיר, שאלתי את האקס אם יש מצב שיקפוץ,
הוא כמובן טען שלא ובכך נגמר הסיפור. הלכתי אח"כ למסיבה אחרת של
חברים ונהנתי כל כך. ואז הוא בא.
יש לי עין חדה. ולפני שבוע בערך שדיברנו קלטתי דרך משפט אחד
תמים שהוא קצת דלוק על מישהי. למרות שזה היה נראה לי מטופש לגמרי.
וצדקתי. ראיתי אותה נמרחת עליו ואותו נותן לה.
הייתה לי בחילה.
1. היא נראתה כמו אוגר על 1.20
2. היה לה חבר אומלל שעכשיו בצבא סובל וחושב עלייה.
קנאתי, אבל נגעלתי, וזה הוריד לי ממנו. מאוד.
אח"כ חבר טוב מאוד שלו לקח אותי לצד, כי הוא ראה שאני לא במצב טוב,
במיוחד בעובדה שיש לי את בירת התסכול הרביעית שלי ביד.
הוא דיבר איתי לפחות שעה. מעולם לא דמיינתי שבנאדם כל כך חסר חשיבות
בחיים שלי, חבר של האקס - לא חבר טוב שלי ולא חברה טובה - הוא שיציל אותי
מהתיהום אלייה נפלתי.
"תקשיבי, אני אולי חבר שלו, אבל אני לא אוהב לראות אנשים נפגעים..."
הוא אמר. דיברנו המון, בין היתר גיליתי שהאקס החביב שלי שכב
כמה פעמים עם השרמוטה השכונתית שכל העולם שכב איתה. וזה הגעיל אותי.
זה החזיר אותי אחורנית. שמישהו בגד בי ומהגועל שכחתי ממנו.
האקס מעולם לא עשה לי את זה, ואולי לכן תמיד אהבתי אותו, תמיד הערצתי אותו,
שכן אמינות וכנות ו"אתה מי שאתה אומר שאתה" הם מקום ראשון אצלי, לפני הכל.
...אז שעכשיו כל זה התנפץ, והכבוד שלי כלפיו..מת.
"את ילדה מאוד יפה," החבר שלו אמר לי, "זאת לפחות דעתי, לא משנה מה אומרים.."
עצרתי אותו מייד כשהבנתי למה הוא חותר.
"מה הוא אמר עליי, איזה דברים רעים?"
1. שאת לבנה מדי (פאשלה שלי על הגנים האירופאים כנראה!)
2. את שמנה מדי
הייתי בשוק.
אני אומנם לא דוגמנית צמרת 1.70 על 30 קילו... אבל שמנה מדי?
1.63 על 55 קילו זה...שמנה מדי?
ועוד אחת עם בעיות נפשיות עם המשקל חטפתי את המכה כמו בומרנג מחשמל.
מה לעזאזל..?
הלכתי לצד קצת, אחרי רץ ידיד טוב שלי, בכיתי. הוצאתי הכל כאילו
התנקתי מכל הזוהמה שהרגשתי. פשוט הוצאתי הכל, מחבקת את הידיד שפשוט התחיל לבכות איתי.
"אני לא יכול לראות בנאדם כמוך נפגע...את הבנאדם האחרון שדבר כזה מגיע לו..."
ובין הדמעות מצאתי חיוך ואמרתי לו "אני לא נפגעתי. הייתי צריכה את זה, את המכה הזאת..
את הסטירת לחי שתעיר אותי כבר! הייתי צריכה את זה יותר מכל דבר אחד בעולם."
חזרנו לח'ברה מחוייכים, וראיתי איך האוגרת נמרחת עליו. והאמת? צחקתי. צחקתי כל כך.
אני אולי לא מלכת העולם, אבל די, להשפיל אותי עד כדי כך? היא מכוערת וטיפשה כמו נעל.
פתאום הסתכלתי עליו בנקודת אור אחרת. תמיד אני הייתי הנאשמת בחדר השופטים, והוא השופט.
פתאום הרגשתי כאילו החלפנו תפקידים... הרגשתי נקייה מכל חטא. חופשייה.
בפשטות התעלמתי ממנו.
וזו הייתה הפעם הראשונה שהתעלמתי ממנו כי פשוט לא רציתי קשר איתו,
לא כי רציתי שיקנא וישים לב שאני לא מדברת איתו...כי אני פשוט לא רוצה קשר איתו.
הוא היה בשבילי הכל. הגיבור שלי. עכשיו הוא נראה כמו שרמוטה מדורדרת. שיהנה.
ההפסד שלו, והוא כבר יודע את זה.
התעלמתי ממנו והלכתי הביתה עם ידיד שלי.
בדרך הביתה הוא שלח לי SMS "לילה טוב," ולא עניתי לו אפילו. לא היה לי את הרצון.
ועכשיו אני אלך לישון עם חיוך על הפנים.
ואזכיר לעצמי כל בוקר שהוא פשוט לא שווה את זה. שהוא הפסיד אותי.
אני וויתרתי על המון בחורים למענו, והוא לא היה שווה אף אחד.
שילך לשרמוטה, שילך לאוגר. what do I care? :)
אולי לכן זה "בוקר טוב" אבל אני הולכת לישון עכשיו
חחח אז לילה טוב!
אוהבת אתכן כלכךךךךךךךךךךךךך!!!
P.S
ירדתי קילו D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Anna-Mania
