ההתכווצות הפתאומית
הקור שחודר ללב כמו רעל
הרצון לאחוז במשהו חזק
כדי לא ליפול, כדי להתמודד
לעמוד ישר וזקוף
למרות שהלב רועד מבפנים
להיות חסרת כל הבעה
אפילו שכל שריר ושריר בגוף
רוצה נקמה
ההתכווצות הפתאומית הזאת
הכאב החד כמו אלפי סכינים
הבחילה והייגון
הרצון להיעלם מבפנים
להיאחז במשהו חזק
ולא לתת לרעד
לנצח אותך
ולהרוג אותך מבפנים.
"אני חייב להראות לך משהו," אמר החבר הכי טוב שלי, "אני מצטער שהתפרצתי עליו ככה
ואמרתי דברים שבטח תכעסי עליי...אבל לא יכולתי. פשוט לא יכולתי."
הוא הראה לי שיחה פשוטה במסן.
הם דיברו עליי.
התבוננתי וקפאתי במקום. כל מילה חותכת את הבשר, את הנשמה
מילים שיכולות להרוג
הם דיברו על המסיבה, שהתנשקתי עם הידיד
האקס קרא לי במילים שמעולם לא חלמתי אפילו שאשמע אותו אומר - ועוד עליי. באותו הרגע הבנתי שהכל מת בנינו.
מילים כל כך רדודות, כל כך משפילות, שהרגשתי כאילו אני צריכה לאחוז במשהו, שלא אפול. אשבר.
זה פשוט היה מישהו אחר. זה היה האח התאום והרשע שלו...זה לא היה האדם שאהבתי. לא עוד.
החבר הכי טוב שלי התעצבן עליו, ופתאום דיבר על הבחור שיצאתי איתו לדייט.
"הוא הרבה יותר טוב ממך במיטה, רק שתדע." הוא אמר לו. אני הסמקתי והוא התנצל, האגו של האקס עיצבן אותו.
איך שהאקס דיבר עליי, היה אפשר לחשוב שהוא מדבר על זונה ביצ'ית. הרבה הרבה מאוד מילים
שכוללות את המילה "שרמוטה," - "שרלילה" ועוד מילות גנאי משפילות.
ואני פשוט עמדתי שם וקראתי הכל, רועדת מבפנים.
רוצה להקיא. רוצה לברוח.
רוצה כל כך כל כך לשכוח.
הייתי נותנת הכל כדי לשכוח.
זה כל כך לא הוגן! זה כל כך לא!
כל הזמן נאבקתי עליו, כל הזמן רציתי אותו - והוא, אלוהים אדירים אין לי מושג מה עלה
לו בראש - כי אם הייתי עם בנים אחרים הוא היה מקנא. ואומר לי שהוא אוהב אותי.
אז התחלתי לצאת עם בנים! אז התחלתי לחיות! אז מה אם חשבתי עליו כל היום...התחלתי לחיות.
למה זה מגיע לי? שידברו עליי כאילו אני פושעת מגעילה?
למה זה מגיע לי, זאת עם הלב השבור, שישפילו אותה?
אני יודעת שתבואו ב"הוא חרא עזבי אותו.."
אבל עזבתי מזמן..אני לא מדברת איתו כבר איזה שבוע...
אבל בכל זאת, לראות את האהבה הראשונה שלך מדברת עליך ככה...
האהבה הראשונה שעברתי איתה כל כך הרבה...
אין מילים לכאב.
זה כבר לא שבר
זה נמק.
Anna-Mania
שהתרגלה לכאב
לפני 4 שנים בדיוק...
זאת מסיבה של חברה.
יש דיי.ג'יי ויש שתייה קלה. אחרי הכל, אנחנו כולה בני 14.
אני עוברת בין כל הילדים, מחייכת לאחד וצוחקת עם חברה
הם רוקדים ומדברים והכל נראה נורא חביב.
אני אומרת לידיד שלי "בוא נלך לשתות משהו, אני נורא צמאה.."
ושנינו חוצים את רחבת הריקודים, ששם יש הרבה פנים לא מוכרים, חדשים
בצד יש ג'ריקן ועליו כל מני בקבוקים. אני לוקחת משהו לשתות
בחור בא ונעמד לידי. הוא נראה קצת ביישן, שונה משאר הבנים.
שנינו מביטים אחד בשני, נבוכים, מחייכים
אני מציגה לו את שמי ואת שם הידיד שלי בתמימות והוא את שלו
אני בטוחה שהוא נרתע ממני, אבל בעתיד אגלה שהוא התאהב ממבט ראשון
ושלושתינו, אני הוא והידיד יושבים הרחק מהמסיבה ומדברים...
לא מודעים בכלל למה שיקרה בעתיד...
אילו ניתנה לי ההזדמנות, ושוב הייתי ב-2005, בסה"כ
ילדה צעירה, כיתה ט'. לא פגועה, לא שבורה, עדיין שלמה, תמימה.
אילו ניתנה לי ההזדמנות... והייתי שוב במסיבה
הייתי עוצרת וחוזרת הביתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Anna-Mania
