אמא היקרה,
אני יודעת שאת אוהבת אותי, אבל אני יודעת שאת אוהבת את אחותי הקטנה יותר... אני יודעת שאת מעדיפה אותה יותר על פני, אני יודעת שמתי שאני קמה מאוחר יש "בוקר טוב" אבל מתי שהיא קמה זה כאילו שכרגע שיחררו אותך מהכלא (את שמחה), זה נראה כאילו: "בסדר... היא קמה אבל יותר חשוב שאחותה קמה!" ככה זה נראה... וככה זה באמת, אני יודעת שאת האמא הכי טובה בעולם, האמא שאני הכי אוהבת, את האמא שמכריחה אותי ללכת לקנות בגדים למרות שאין לי כוח... אני יודעת את כל זה!
אבל למה את חייבת להראות את זה שאת אוהבת אותה יותר... לפעמים אני חושבת שאני אוהבת את אבא יותר... הרבה יותר... כי הוא יותר נחמד, מבין וסבלן (בערך...) ואומר "לא" לעיתים יותר רחוקות מאלו שאת אומרת, אפילו את הסודות שלי אני אומרת לו כי זה יותר נוח... ונכון שלפעמים אני אומרת לך... כי אין לי כוח להטפות שלו...
אבל עכשיו את עדיין כל כך חסרה לי... את נסעת עם אבא רק לשלוש שבועות... אבל זה נראה כמו נצח... אני אוהבת לחבק אותך ולהשעין עלייך את הראש שלי... אני זוכרת שמתי שנסעתם אני בכיתי ע-ל-י-י-ך ובכיתי כמו שממזמן לא בכיתי... וגם אם נראה שאני ממש אדישה אלייך... אני בוכה ורק מחכה לראות אותך... וגם אם אני מדברת רק עם אבא מתי שאתם מתקשרים ובקושי איתך (כי דיברת מלא עם אחותי)... את עדיין מספר אחת בשבילי... כי את אמא מסוג אחד ויחיד... ואת שלי!
אני גדלתי... יש לי אחות קטנה... אני מבינה שאת אוהבת אותה טיפה יותר... ואני אסתדר... כי תמיד יש את אבא... ויש גם אותך מתי שאת לא עסוקה!!!
באהבה ענקית (טיפה פחות...)
בתך המתגעגעת! ( 
> 
)
וזה המכתב... שלא נשלח... וגם לא יישלח... כי זה המכתב שלי! אישיי... שלי בלבד... לאמא אחת!
אוהבת... החושפת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לא לוקחת שבויים :)