פצעים ונשיקות

את כמו עשן, חומקת לך מבין שפתותי לפני שהצלחתי ללוכדך.

את כמו עשן, מסתלסלת ונמוגה לך, ואך לפני רגע נדמית כל כך קרובה.

את כמו עשן, טעמך עוד צורב את פי,

ואם לרגע קט חשבתי שהיית שלי- השאיפה נגמרה ואני נותרתי מרוקנת ולאה.

כמו עשן - כנראה שדבר יפה כל כך לא נועד שיכלאוהו לנצח.

ותסבירי לי, אם את כמו עשן, מדוע אני מוצאת את עצמי יושבת לבד ומעשנת כמו נזיר מתבודד?

כמו עשן, מסחררת את ראשי ונעלמת,

לא מקדישה ולו מחשבה אחת על מה שהותרת מאחורייך.

וכנראה שהרסתי משהו, כי הלהבה שבערה כבר דעכה ועוד מעט תיעלם, בדיוק כמוך.

כמו עשן... ולב עוד לא הצלחתי ליצור.

נגוז.

אני מצטערת שכתבתי את זה,

אבל אני משאירה את זה כאן ולו רק לשם עידכון המוזה שכנראה [לא] יצאה לחופשת מחצית או משהו.