פצעים ונשיקות

כל לילה לפני שאני הולכת לישון,

אני מפללת שאחלום עליך. משוועת לכך.

זוכרת אותך לאט לאט, כך שאולי עוד אצליח לאחוז בקצוות הזיכרון ולגרור אותך איתי אל החלום.

כמה דקות, או אולי שניות או שעות, שבהן אני מאמינה שזו המציאות שאני חיה.

...בחלום, את מבינה, את יכולה להיות שלי.

במציאות- לעולם לא...

שיואו, הרגע שמתי לב שיש לי בלון קטן ואדום של יומולדת ליד הכינוי. O.o שכחתי שישראבלוג נוטים לעשות את זה בימי הולדת.

ובהמשך,

אני תוהה-

זה נורמאלי לרצות לחלום יותר מאשר להיות ערה,

רק כי בחלום הכל יכול להיות אמיתי?