או כל מסיבה. רק מסיבה.
אבל המסיבות איגי שהלכתי אליהן עד עכשיוהיו ענקיות וכל השאר,
וזה בדיוק מה שיספק אותי עכשיו.
לרדת אל מתחת לאדמה, לשמוע את הקירות רועדים.
לשמוע עד שאי אפשר לשמוע יותר, עד שהמוזיקה מספיק חזקה ופשוט מתחרשים.
הקצב הזה שזז ומפעם בכל מקום, מהחל מהלב והישר לכל הגוף, לספות שבצד ולרצפה,
הבאסים הנמוכים שמרגישים כאילו הם נובעים מתוכך.
לא אכפת לי השירותים המסריחים [במקרה הטוב בו עוד אפשר לכנות אותם שירותים],
לא אכפת לי החום המטורף וחוסר האיוורור שבצירוף עם הריקודים גורם לך להזיע ברמות,
לא אכפת לי שאף פעם לא באמת היה לי כיף במסיבות האלה....
פעם לא הייתי בנויה להן מבחינה נפשית, כנראה. היום כן.
אני רוצה מסיבה, ואני רוצה אחת גדולה.
אני רוצה לרקוד כל הלילה ועד הבוקר, עד שיעיפו אותי מהרחבה חצי קרועה,
אני רוצה לשרוף את כל האנרגיות האלה שמצטברות בי, אני רוצה לצעוק את מילות השיר בלי שאף אחד יהיה מסוגל לשמוע אותי אלא רק יבחין בתנועות השפתיים שלי,
אני רוצה להתלבש כמו פרוצה רק בגלל שכל כך חם ואפילו לא כי זה כל כך יפה,
ואח"כ לקפוא בבוקר, מסריחה, בדרך חזרה לירושלים עם קפה מארומה של המרכזית בת"א...
אני רוצה אפילו לשתות קצת או לעשן *כל דבר* אם צריך כדי להרגיש את החיות הזאת, שיכרון החושים המדהים הזה...
ולרקוד. ולרקוד. ולרקוד.
אני רוצה מסיבה.
לא. אני צריכה מסיבה.
ועכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
