פצעים ונשיקות

או אולי זו רק העייפות שמשתלטת פתאום?

אני לא יודעת, אבל פתאום בא לי קצת להרשות לעצמי להרגיש רע.

מתחשק לי לשבת בקטנה ככה עם סיגריה ולהרגיש חרא, להתמרמר על כל העולם, אולי אפילו לבכות ושטויות. לחתוך את עצמי כמו פעם, מזמן.

אבל אז אני נזכרת בכל העבודה הקשה שהביאה אותי למצב המעולה בו אני עכשיו, ונזכרת שלא ישנתי כבר איזה 16 שעות,

ומחליטה לוותר.

אז אני מרגישה רע אבל זה זמני בלבד ובבוקר אני אשמח שלא עשיתי שטויות.

למרות שבבוקר זה עדיין יהיה רק סקס, ואנחנו בכלל נצא עם אנשים אחרים וכל הקשר הזה ירגיש מעוות, ולמרות שבבוקר אני עדיין ארגיש נגועה ובאופן כללי אווירת פוסט-טראומה,

ולמרות שהלימודים עדיין קשים והרף שהציבו לי מעולם לא היה גבוה יותר...

בזה הרגע [כן, ממש באמצע הפוסט] הזכרתי לעצמי שאני חייבת להרים ראש ולא לוותר בשום מצב.

גם אם חרא.

אז ביג דיל. חרא.

בבוקר יהיה יותר טוב :)

אולי אפילו כבר עכשיו. :)