פצעים ונשיקות

היה אתמול מצעד הגאווה.. והיה הכל כך כיף. למרות שאחד המצעדים החלשים יותר שיצא לי לראות, אבל בכל זאת. תמיד טוב.

שרון ודניאל באו איתי, אז בכלל היה מצחיק להסתובב עם זוג סטרייטים מבוהל כל הדרך, אבל היה כל כך שווה את זה..

הרגשתי טוב. לא יודעת, הייתי כל כך עצבנית לפני זה, ואין לי מושג איך זה קרה אבל כנראה שלהיות איתם ולא עם החברים הרגילים כל היום עשה לי משהו קצת שונה.

גם בחרתי להישאר איתם בסופו של דבר ולא ללכת למסיבה- היה שווה כל רגע.

השתכרתי, אמנם לבד, אבל זה רק הפך את זה למצחיק יותר; אכלנו, הסתובבנו עם סקאי וכלנית, עישנו נרגילה, שיחקנו אמת או חובה באמצע פאב, נסענו אח"כ לבית שלי לעשן עוד נרגילה...

ולאורך כל הדרך היה מצחיק. וכיף. הפלאפון של דני נפל לתוך הקטשופ והמיונז, פעמיים ומשני הצדדים,

נישקתי אותו צרפתית כחובה ושרון [ממש בקטנה] נישקה אותי, כלנית ניסתה להתחרות עם סקאי בתשומת הלב שלי,

ראינו במצעד מלא מלא אנשים שאני מכירה וביניהם גם את אור [שעכשיו עוד יותר בא לי עליה], הסתובבנו עם איפור ופונפונים גאים בכל העיר, הייתי שיכורה בלי להקיא, הם התלהבו מהבית שלי... היה ערב מדהים בקיצור. :)

ולמרות שאני במחזור ועצבנית ובוכה וריגשי מכל דבר, עדיין סופ"ש חביב לי. :)

ואני מתה לקעקוע, יותר מתמיד. נראה לי שאני אשאל את ההורים סופסוף, ואם הם בסדר- אתחיל לאזור אומץ ואולי כבר בסופ"ש הבא אעשה. :)

בהצלחה לי..

עריכה:

נתתי להדר לחטט פה. מוזר. בכל אופן זה הכניס אותי למין פאזה כזאת של לקרוא דברים ישנים שלי... הצצתי ב4.2011, שזה מתי שהיינו יחד,

ואח"כ ב4.2010- שם היו לי בעיות עם מור. ועם כמה שזה מוזר, כתבתי ממש טוב בתקופה של מור. ואני ממש מתגעגעת לתקופה ההיא עכשיו, בגלל הבגרויות והכל.

הלוואי שהיה לי שמץ מכל זה בחזרה עכשיו.