פצעים ונשיקות

מלאך - מרסדס בנד.

יושבת לגלגל, זה הקטע החדש שלה.

מתפרסת ככה על השטיח בחדר, הדלת נעולה כמובן, ומתעסקת. ככה לעצמה.

זה מרגיע אותה, המחשבות על עשן והמחשבות על כלום. הלא לחשוב.

רק עבודה מונוטונית, שקטה, ככה. חוזרת על עצמה. לגזור את הפרחים, לערבב את הקססה, למדוד כמויות ביחס לסיגריה. לפורר החוצה את הטבק בעדינות שלא לקרוע את הנייר, לנסות לדחוס אותו בחזרה כמה שאפשר עם החומר. 

זו עבודה שדורשת הרבה ריכוז והרבה עדינות, השקעה בכל פרט, שלא יצא חזק או חלש מידי. שלא יתבזבז.

וזה גורם לה לא לחשוב, לא לחשוב על מה שקשה ועל החברים ועל העובדה שהיא צריכה לעשן כי אפילו כסף לשתות כבר אין לה כדי לא לזכור שאין לה כסף,

ולאן הידרדרנו לעזאזל.

זה עוזר לה לא לחשוב על כלום. והנמלים שהיו לה בכל הגוף שלושה וחצי ימים אחרי הג'ויינט האחרון גרמו לה לחשוב רק עליהן,

על כמה זה מוזר איך שהיא לא מצליחה לנגוע בכלום ולהרגיש כלום עד שהיא לא ממש מתאמצת להסתכל על מה שהיא מחזיקה,

ואיך הכל מנומלל ומרגיש לא אמיתי, איך הכל התעוות לה ככה, כמה לא מציאותי.

מתפללת שהיה אפשר לא להרגיש כל כך בקלות גם דברים אחרים, פנימיים יותר. תחושות שקשורות ברגש.

ובמקום זה היא תמשיך לעשן, אבל יותר מזה- תמשיך לגלגל.

אולי זה יציל אותה.

ריפוי בעיסוק.