פצעים ונשיקות

והיה נחמד וצחוקים ואז כשעמדנו לצאת אבא שלי אמר שהוא ילבש את החולצה של סבא כשיתקע מחר בבית הכנסת בשופר, והתחיל לבכות.

ואז סבתא התחילה לבכות.

ואמרה שהיא חשבה שהכי קשה זה לאבד הורה, אבל לא היה לה מושג עד כמה זה עוד יותר קשה לאבד בעל.

וככה אני פותחת את השנה החדשה שלי, בעיניים רטובות מדמעות שאחרים הזילו.

מסבתא שמתכוננת לעבור דירה אז היא צריכה לארוז לבד ותוך כדי למיין את החפצים של סבא, והיא מנסה לשלם צ'קים לאנשים שמעסיקה אבל הם לא עוברים כי על הצ'ק כתוב יצחק ויהודית וזה כבר לא נכון...

ואבא שבור.

ואני? אני בסדר.

אני באמת מתרגשת לקראת השנה החדשה, כי אחרי השנה הזו אין מצב שהיא לא תהיה טובה יותר.. נדמה לי שהגענ ולשפל, או לפחות- שעבר עלינו מספיק השנה.

יהיה טוב יהיה טוב יהיה טוב יהיה טוב.

אני הולכת להיות כל כך שיכורה הערב שאקיא מחר בבית הכנסת. :)