פצעים ונשיקות

babe, you lost me...

כנראה שפאקינג עשיתי לעצמי טובה עם כל הסיפור הזה,

כי obviously שתיכן יצאתן דיי זונות,

אז למה זה עדיין כואב ככה?

את בעייתית... היית בעייתית כבר מהרגע שחזרת לאילונה, ואיזו נאיבית הייתי להאמין לך שאמרת שאין לי מה לדאוג מזה שהשלמת עם האקסית שלך. אחרי חצי שנה שרבתן ואין לי מה לדאוג. אהא.

אבל זה היה כל כך חמוד בהתחלה, זוכרת שאמרת שאת רק רוצה שאדע שאני עושה לך טוב? זוכרת שאמרת שנראה לך שנעשה את זה, כלומר התכוונת שנהיה ביחד, והסמקת וחייכת ונישקת אותי? זוכרת שתיכננו לעשות הקרנה מכורבלת של הפרק הראשון של העונה התשיעית?

זוכרת איך בכל מקום במשך כמה חודשים רק החזקנו ידיים והתחבקנו והתנשקנו וחיפשנו אחת את השניה, ואת כל האסמסים?

זוכרת?

אז איך ככה... איך הילדה שגרמה לי להאמין שמשהו טוב עוד יכול לצמוח, איך הילדה הראשונה שגרמה לי להרגיש וגרמה לי לאפשר לעצמי להרגיש- והרי רציתי גם את זוהר אבל מנעתי מעצמי לפתח רגשות לפני שזה נהיה מסוכן- איך הילדה שעוררה בי את כל זה מסוגלת לעשות דבר כזה?

הרי גם את הסכמת איתי, בזמנו, שלא הרגשת שום דבר כזה כבר מאז הפרידה ההיא... כמוני..

וויתרתי עליך כבר אז, לפני שבועיים בערך, כשהתנצלת וביקשת עוד צ'אנס להוכיח את עצמך, אמרת שאת רוצה שנהיה ביחד ופשוט לא עובד לך עם כל הבלאגן שהיה. ידעתי כבר אז שזה סיכון, אבל הסכמתי. והכל היה מושלם שוב לכמה ימים, ואז.... אילונה, שוב. אז וויתרתי.

ואת, כוסעמק.

את.

כמו שאמרתי לך גם בטלפון, אחד האנשים שאני הכי אוהבת בחיים שלי. אדם שאני קשורה אליו במלא מובן המילה, אדם שמכיר אותי ואני מכירה אותו. חברה, בלי קשר לבתזוג. פשוט חברה. איך האנשים שאתה הכי אוהב יכולים לפגוע בך הכי חזק, איך.

אני מנסה לא להיזכר יותר מידי בשאולי ובאביטל ובאיך שאיבדתי את שניהם בחיים שלי, מנסה שלא להיזכר יותר מידי בזה שגם כמעט עשית לי את זה עם סקאי,

אבל כאן זה כבר עבר גבול מסויים... חשבתי שזו בדיחה, תמיד חשבתי שזו בדיחה,

כשדיברנו על כמה עוד נמוך המצב שלי כלפייך יכול להגיע צחקתי ואמרתי שזה יקרה רק אם תצאי עם סתיו.

מכל האנשים, שתצאי עם האדם שבעזרתו התגברתי עליך? בדיחה.

את לא חושבת ככה? זה לא מצחיק אותך, נכון?

לא, כי את באמת הולכת ועושה את זה, נקשרת לזו שהייתה אמורה להציל אותי ממך, זו שכבר התחילה להציל. במקום לתת לי להאמין שאולי סיימנו את זה אני והיא כי בחרתי ללכת על בטוח ולא לאבד את עצמי אליה, במקום לתת לנו להישאר ידידות וכנראה יום אחד אחרי שהיא תיגמל מאילונה לנסות שוב...

את נכנסת בינינו, ויותר גרוע- הכנסת אותה ביני לבינך.

כל מה שרציתי היה שחודש מעכשיו, אולי חודשיים, אוכל להתקשר ולשאול לשלומך פשוט ככה, בלי רגשות. לשמוע את הקול שלך ואת הצחוק שאומר שהכל בסדר, החיים שלך נמשכים כהרגלם. לספר לך שאצלי טוב, שאני בת 20 וכמעט משוחררת, שאני יוצאת עם לירן או משהו. שאני נושמת כשאת עדיין בחיים שלי ולא נחתכת בריאות עם כל שאיפה.

כנראה שהחלום הזה התנפץ עכשיו, כנראה שאיבדת את המקום שלך בחיים שלי.

כנראה ש6 שנים מעכשיו אזכר בך ואבכה, בדיוק כמו ש6 שנים מאז עדיין כואב לי שאיבדתי את החבר הכי טוב שלי בגללה.

כנראה שבחיים קורה שאוכלים זין אחד גדול.

עצוב לי שככה.