לזכר ימי התום

פעם מאיר גולדברג כתב שיר לדודי לוי, עכשיו זה עושה לי לבכות, מצד שני אני בוכה כבר יומיים.

לא ברור לי למה.

אני מצטערת שאני מתבכיינת כל כך הרבה בבלוג, אין לי לאן להוציא את זה.

 

מלאך-דודי לוי

 

מלאך נוגה מביט מלמעלה
בתנועה קלה פורש כנפיו
והוא יודע שכבר לילה
שום בוקר לא יבוא עכשיו

מתוך ענן כדור פורח
הוא מחדד את אישוניו
והוא מותח חבל לירח
במבט מאוכזב

אבל הוא עוד מעט שוכח
איך קראו לכוכב
והוא משליך את המפתח
ומושך בכנפיו

מתנה כמו כוכב
היה חייב לשמור אצלו
מאיפה הוא ישיג עכשיו
עולם משלו

מלאך חופשי מביט מלמעלה
בתנועה קלה פורש כנפיו
תמיד אהב יותר שלילה
ומי צריך עולם עכשיו

אבל הוא עוד מעט שוכח...

מתנה כמו כוכב...

הוא מעולם לא חשב שזה יקרה דווקא לו