לזכר ימי התום

אני יכולה לספר לכם מה היה אתמול, ואיך ישבתי ביילו כמו מסכנה שהלכתי לבקר את מורן.

והיתי מגעילה גם אליה וגם לאחת העובדות שם, אני יכולה לספר איך ישבתי שם והתפרקתי.

הג'וינט שבא אחר כך לא עשה לי כל כך טוב, וגם הוודקה.

שחזרתי הביתה בוכה, שהרגשתי לא טוב, שנמאס לי מהכל.

אני יכולה לספר איך התעוררתי מעוכה מנסה להבין מה קורה איתי.

אני יכולה, אבל אני לא זוכרת כלום מזה.

אני נוסעת היום בערב לדירה, אני חיבת.

אבא שלי התחיל לזרוק מילים, למה הית צריכה ללמוד דווקה שם, מה רע לך בבית.

הית לומדת פה קרוב, את לא מוצאת עבודה.

וזה גרם לי להרגיש חרא, כי כל מילה שלו דוקרת אותי, וללכת לדירה למרות שהוא אומר לי מה יש לך שם תישארי, מרגיש לי כמו בגידה.

אם אני לא מוצאת עבודה בקרוב אני מסתבכת עד מעל הראש.

(זו תמונה שאני צילמתי, בבר שעבדתי בו, אני קצת מתגעגעת וגם קצת חוששת, הולכים לסגור אותו)