אהבה היא דבר מסובך... אסור לחפש אותה כי אז לא מוצאים, ואסור לוותר עליה כי אז היא חומקת מבין האצבעות.
אני לא יודעת אם זה מה שאני מחפשת, מצד אחד אף אחד מאיתנו לא בנוי לחיים של גלות ובדידות, מצד שני אולי לא אהבה וזוגיות היא הפתרון שלנו.
דברים שבוקעים מגרון של אדם ממורמר יכולים להחריב חצי עולם ויותר.
אני משתדלת לא להפוך לכזו, זה לא קל בעולם כמו זה, קצת מסובך ומעורבב פה, יש הרבה אולי יותר מידי שפיות ובעיות נפשיות, אין מספיק תשוקה ואין מספיק טרוף.
ואולי אנחנו שוב מגשימים נבואות של שנים עברו, אבות אבותנו ישבו פה וטענו שנהפוך לכאלה פעם....
מה הופך אותנו לכאלה? מה משאיר אותנו בחיים? מה הורג אותנו? מה גורם לנו לצחוק, לבכות, להרגיש?
אנחנו כבר לא יודעים מה זה להרגיש,
אחרי ריצה ממושכת הריאות השרירים והלב מתרגלים לקצב ורק החומר שמופרש במוח משפיע עלינו,כך אנחנו לא מרגישים את הכאב.
ככה זה גם באהבה?
יכול להיות שזה כל כך כואב ורק שהחומר מתאדה אנחנו מבינים כמה זה כואב לנו?
אולי אנחנו לא מעריכים כלום כי יש לנו כל כך הרבה, התרגלנו, טבענו בזה, הטוב הפך להצפה מגעילה, ואולי אפעם לא יהיה פה טוב.
המון שאלות שרצות לי בראש
להגיד לכם שאני יודעת את התשובות?
אולי יש לי עוד כמה שנים כדי לברר את זה, לצבור ניסיון, כדי להבין למה
אנחנו כאן, מתי אנחנו הולכים, למה אנחנו כאלה, מה אנחנו מבינים ולמה לעזזל אנחנו עסוקים כל הזמן בלשקר ולהעמיד פנים,
היה לי וויקוח עם מישהו
אני טענתי שיש אנשים אמיתיים
והוא טען שגם האמת היא מסיכה
בסופו של דבר אף אחד מאיתנו לא חיי כפי שהוא מאמין שהוא צריך לחיות. האומנם?
באיזה מין עולם אנחנו חיים?
קשה לי לקבל כל כך הרבה דברים, ובכל זאת אני מאמינה שיכול לצאת טוב מכל כך הרבה אנשים ומצבים.
אופטימיות, תמימות,חוסר הכרה במציאות?
או שאולי עבודה קשה על הציבור, הפרסום, החברה, הכלכלה...
כל אלה יובילו לשינוי...
שינויים גדולים אפעם לא נעשים ביום אחד ולעולם לא יהיו תלויים באדם אחד.
אנחנו רק צריכים ללמוד לשתף פעולה, בלי שום קשר לאמונות, דתות, סוג האנשים, מעמדם, החזק ידחוף את החלש, החלש יחזק את החלש, לכל אחד יש מה ללמוד מכל אחד,
אז למה כולנו עסוקים בללמד?
אנחנו כבר לא מקשיבים, עסוקים בלמכור את עצמנו את הדעות שלנו את העבר והווה שלנו, כולנו מפספסים את ההווה.
וכל זה התחיל מאהבה...:)
סופש מקסים.
לשיר איתך

ביצוע: בועז שרעבי ושושנה דמארי
מילים: אהוד מנור
לחן: בועז שרעבי


לך רציתי להודות מזמן,
באורך החם נבטו שירי.
כלנית הבאת לי מתימן,
אל הגיא.
כמו פרש אבוד סובב בגן
ובידי פורחים שני שושנים,
האחד אדום, שני לבן.
שר אני איתך פתאום,
זה כמו חלום, זה כמו חלום.
שער משאלות נפתח,
לשיר איתך, לשיר איתך.
הלבנה אשר תלויה מעל
מישירה עכשיו את מבטה.
היא שלך הלילה אל תשאל,
קח אותה.
טוב לשיר איתך פתאום,
לרקום חלום, לרקום חלום.
שני קולות והבטחה,
לשיר איתך, לשיר איתך.
עד הבוקר בסירה אחת,
יחד לחתור ולקוות,
מחכים על מים למחר
שיבוא.
טוב לשיר איתך פתאום...