היא: "את יודעת את לא כזו מיוחדת כמו שאת עושה את עצמך!"
הנעמדת מולה: "לא כל מה שאת חושבת את חייבת להגיד בקול, זה לא פוגע בי, זה פוגע רק בך, לכל אדם יש מיוחדות,
המסוגלות שלו לכיר בה, להשתמש בה הופכת אותו לנבדל. ואת? מה מיוחד בך? מה יש לך שאין לאף אחד אחר?
איך את יכולה להבדיל את עצמך מכל השאר?
את לא?"
היא: שותקת ארוכות מעפעפת ומתחילה לצחוק בפראות
הנעמדת מולה: " כולנו משחקים משחקי גאונים נכנסים לחיים של אנשים אחרים, את מסוגלת לחיות את החים שלך בלבד? להכיר בהם מתוך אמונה שלמה שהם מה שנכון? שאת בדרך שמובילה לניצחון?
אין הרבה אנשים בעולם שלא הפכו את הכסף לאמצעי דרך והמטרה....העולם שלך סובב סביב עגלה ישנה, מי שיקפוץ ממנה על הסוס וישחרר אותו, יגיע למקום אחר, הבעיה שלכם פה זה שאתם חושבים שעשו כבר את הכול שמישהו לפניכם המציא את כל מה שאתם יכלתם להמציא, מזל שאלכסנדר (בל את יודעת ) לא חשב ככה וגם טומס יקירי חשב יותר רחוק.
את יודעת שיש פה אנשים שהיעוד שלהם להמציא משהו חדש, אבל הם מסתפקים בבינוניות, ואת? איפה את?
תוקפת חושבת שככה את מיוחדת? תהפכי את עצמך למעל, תוריד את הכסף בשלבים תהפכי אותו לכלי עזר שלא מועיל ולא מזיק את יכולה?
יש אנשים שחיים ככה, הם לא פחות מאושרים."
היא: בוהה ממלמלת משהו לא ברור בסגנון "פעם חשבתי יותר צלול, הכל היה בהיר ברור, עכשיו אני בקושי יכולה להבין על מה אני חושבת"
העומדת מולה: מחייכת חיוך כזה ששולח קרני שמש חמימות, מתחילה להתפוגג...
היא: " חכי, לאן?"
העומדת מולה: " למחר יקירתי, אולי שם הבינו מה שאתם מפספסים.
היא: "תבואי שוב לבקר?"
העומדת מולה: "אם תזדקקי לי, פעם בעתיד, אם יהיה לי טוב שם ואני אחליט להישאר עד שתבואי...."חיוך ומסך עשן כחול אפור
היא: מתגעגעת, גם אליה, וגם להרגשה שיש מישהו קרוב מספיק כדי להבין כמה היא חשובה לה.
החלטתי לחזור לעולם הbdsm מתוך ידיעה שאני לא יכולה להתעלם מהרצון לשליטה,
זה מהדברים שמבעבעים ומתפרצים בעוצמה הרבה יותר גבוהה יותר מאוחר.
החלטתי לשנות עוד כמה דברים
בקשר לחשיבה שלי ביחסים שבינו לבינה...
שבת שלום
כינוי:
פשוט א'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
