לזכר ימי התום

ולפעמים זה נראה כאילו הזמן הופך איטי יותר, ואתה יכול לקבל מהסביבה יותר, ללמוד יותר ולהבין.

ולפעמים זה נראה כאילו חלון נשימה נפתח בפניך ויש לך דקה אחת יותר בכל שעה.

הסתכלתי היום על דברים שאמרתי חוויתי במשך השנים, מעולם לא עצרתי לא הסתכלתי אחורה כדי לראות עד איפה הגעתי

אם השגתי את המטרות והיעדים שלי, אם פחדתי בדרך, אפעם לא הסקתי מסקנות ממה שעשיתי

למדתי תוך כדי ריצה, וזה כמעט  בלתי אפשרי.

והיום בנשימה הראשונה שנשמתי מזה הרבה זמן, נשימה של אויר נקי, של מחשבה,

היכולת לעמוד איפה אני ביחס ליעדים שהצבתי לעצמי, ביחס לבני גילי וביחס לסביבה, זה עדיין לא מספיק כדי להבין מה הלאה , אבל זו התחלה.

לפני קצת יותר מחצי שנה התחלתי לכתוב אוטוביוגרפיה בידיעה מוחלטת שגיל 21 זה מוקדם, אבל זה נבע מהפחד לשכוח...

לשכוח את מה שעשיתי את  מה שעברתי, אנשים שפגשתי דברים שחוויתי, אני חוויתי הרבה, אך מעט מאוד ביחס לחיים.

מה שיש לפני לא זוהר ונוצץ כמו חלומות של אחרים, מה שעומד לפני קורץ לי ומקבל אותי בחיבוק, עבודה קשה, ניסיונות להשיג יותר, להילחם על מה שיהיה לי.

אולי סוף סוף קצת חו"ל, חבר, אולי הגיע הזמן למשפחה, לאט לאט, צעד ועוד צעד בתוך עולם של מטרות בלתי נראות לעין בלתי מזויינת

ואני עומדת פה יודעת מה מצפה לי מכירה את הקושי ומתפללת לאלוהים שאני אצליח לעבור את כל זה בגבורה, שיהיה לי את מה שאני צריכה כדי להצליח, כדי שיהיה לי את האומץ הדרוש להגיע ולעמוד בראש מקומות שאני מציבה לעצמי.

אני צריכה לבנות לעצמי ביטחון, את זה אומרים לי מגיל קטן, אבל הסתדרתי מצויין גם בלי, עד עכשיו, העמוד שידרה שלי מתפתח, אני מקווה שמהר, שהביטחון שלי ייצב אותי ולא הפוך.

מי שלא מכיר אותי עלול לטעון שאני בעלת בטחון עצמי מופרז, אבל זה לא נכון, כל אחד וההגנות שלו.

מוזר לי שבזמן האחרון הבלוג הופך אמיתי, אבל ככה גם אני, הניסיונות להפוך להיות אדם יותר חזק וביחד עם זאת לאדם יותר טוב, לא לפגוע במעלות שיש לי ובכל זאת לדעת להגיד לא, לעמוד על שלי ולהתנהג כמו אחת שאחראית למעשיה סוף סוף.

ניסן הוא חודש הניסיון, חודש של התחדשות כוחות, ראש כל החודשים, מוזר לי לדבר על החודשים העיבריים  בבלוג חשבתי אפילו גם קצת על השיעור ששמעתי היום, אבל אני אוותר בשלב זה:)

שבת שלום