לזכר ימי התום

בין כל החיפושים שלי, ביני לבין עצמי, אני יודעת את האמת, זה מה שמרגיז פה

אני יודעת מה מגיע לי, מה אני שווה, וכמה כוחות יש לי, איך זה אלוהים איך? בדיוק שאני צריכה את כל הכוחות, להוכיח את עצמי

להראות מה אני שווה אני קורסת תחת נטל המעמסה ונופלת, נשברת קליל,

מגיעה שנייה לפני קו הסיום באפיסת כוחות ונותת לכל ה22 לעבור אותי למרות שאני היתי הראשונה תמיד

לעמוד מולי בתבוסה שכזו, בידיעה שהרמתי ידיים, כל הזמן נלחמתי עם זה, עכשיו אני יודעת מאיפה הפחד הזה נובע,

אני מפחדת להצליח, כל מה שעולה חייב לרדת, הגלגל מסתובב

ואני....אני לא יכולה לראות את עצמי בנפילה, העליה שלי חייבת להיות יציבה וגם ההחזקה שלי שם,

אני חייבת לנצח את כח הכבידה, אני חייבת להוכיח לכולם שאני חזקה

לביאה אמיתית בלב קרב, לעולם לא תוותר, תמיד תמצא את הכוחות להאכיל את משפחתה.

אני בונה את עצמי מחדש, את התשוקה הזו לחיים שכמעט נעלמה בלי סיבה נראת לעין,

מעולם לא היתי דכאונית כמו בתקופה האחרונה, אבל אני אחריה ואין לי כוונה לחזור לתקופות חשוכות כמו זו.

כשאדם נמצא למטה בתחתית הוא מאבד את הכוחות לנסות, את השאיפות את המטרות, אני לא רוצה שזה יקרה לי

אני רוצה לעבוד קצת, לטוס לתאילנד או דרום אמריקה, להכיר את האהבה שלי, לעשות ילדים, להגיע לדרגה של שף קונדיטור.

לעמוד שם שברזומה שלי שניים או שלושה תארים, קשה לעשות את זה, הדרך לאושר רצופה מכשולים, אבל אני אעשה את זה כמו גדולה, גם אם זה יקח זמן, קצת יותר ממה שתכננתי

גם אם בדרך יהיה לי קשה, הדבר היחיד שלעולם יהיה אסור עלי לוותר הוא אני, עשיתי את זה יותר מידי הגיע הזמן להמשיך.

אני יודעת שאני נעה במהירות מסחררת בין הטוב לרע, בין אושר לדיכאון, בין בכי לצחוק, אני יודעת כמה אני מורכבת.

מורכבות היא לא דבר רע....רק לוקח יותר זמן לפצח אותה.

שבוע טוב