כבר שנים שאנחנו מכירים, מעולם לא היה מתח מיני באויר, הרי אנחנו חברים.
ולפעמים ההיגיון פועל מוזר, לפחות שלי.
באותו יום הוא התקרב טיפה יותר והחליט שהוא לוחש לי את מה שיש לו לומר.
חייכתי זה לא היה משהו חשוב, אם כי לדעתי הוא מעולם לא היה כל כך קרוב.
יותר מאוחר הוא ישב על כיסא כשגבו אלי, ניגשתי אליו ולחשתי לו חזרה , קוראת לו לצעוד איתי אל השטח הצבעוני בצבעי תשוקה, לעזוב את שטח הידידות האפור?
לא היה לי ספק שאחד מאיתנו יחצה את הקו ועכשיו רק נשאר המשחק, מי יחצה אותו ועד לאן?
ידי על כתפו, שפתי על אוזנו והנה התחיל הריקוד הזה המטורף, קראתי לו אלי
הוא הגיע מחוייך הצבעתי לו על פינה קצת יותר פסטורלית בגן שבה יש שולחן בטון עגול.
צעדנו אליו מחובקים כמו חברי נצח
התישבתי על השולחן בין הרגליים שלו והוא על כיסא מולי,
גררנו קצת את המעשים בבישנות ראשונית.
פתאום הוא נעמד הסתכל עלי וחייך שלחתי לו יד לחזה מלטפת אותו.
והנה הוא לוחש לי שוב, א... תקשיבי שיגעת אותי אני לא נותן לך לבחור יותר, בשניה אחת שפתיו על שלי הידיים שלו מחבקות מערסלות, הוא נושם אותי ואני אותו.
נגמרו הדיבורים להיום , היד שלו מלווה אותי את כל הדרך עד שאני נשכבת על השולחן
הוא מנשק את צווארי ויורד לאט לכל גופי,
ואני מתמסרת בשניה כמי שהתגעגעה למגע עוטף.
ידו על ירכי מסיטה את שמלתי כלפי מעלה, ידו השניה מטיילת על כולי כאילו בוחנת שטח כבוש.
הריקוד הזה, ניסיתי להגיד משהו, והוא זיהה את זה מהר מידי, ידו ליטפה את שפתי ונלחצה בעדינות, ואני נמסה תחת גופו מרגישה אותו מתהדק ומתלפף סביבי,
הוא מתיישר נושם נשימה אומר לי לחכות והולך לכמה דקות, אני מסדירה את הנשימה ומחייכת לעצמי....
חכו גם אתם ;)
כינוי:
פשוט א'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
