לזכר ימי התום

אני צריכה ללמוד שלא תמיד אני יכולה לברוח מהעבר הוא תמיד ישג אותי גם אם אני איהיה בעתיד

 אני חייבת להפסיק לפתוח כל יום דף חדש ולשרוף את הקצבות שלו ככה שלא יהיה לי לאן להמשיך

אני עושה את זה כל פעם מחדש כמו מפגרת, איך לא למדתי עד היום שאפעם זה לא זמן טוב להתמודד עם העבר, אבל ההזנחה שלו גורמת להרבה דברים אחרים.

אני משתדלת לברוח מכל מקום שלא טוב לי בו, אבל אני בורחת בדרך גם מעצמי.

בכל נגיעה ומילה יש משהו שמכאיב.

אני משערת שככל שאתה רוצה יותר גבוהה ככה אתה נופל יותר מהר. וככל שאתה רוצה יותר רחוק ככה משתיקים אותך לפני שתתקרב.

לילה טוב!