אני מסתכלת עליך ורואה אותי, המון שנים שהשאירו סימנים קטנים,
פה ושם מתעורר לו קמט קטן, לספר מה שעבר פעם, מזמן.
צעדים שצעדתי למעני ולמען אחרים.
חיוך, דימעה, סיפור ונגיעה, כל מראה שראיתי, כל דבר שקרה וכל ציוץ ששמעתי
בכל מקום שהיתי תמיד חיפשתי, חיפשתי כל כך הרבה דברים :
חלומות, חברים, השגים, מטרות, דברים שאפשר לאסוף ולראות.
נגיעות של זיכרון שישארו לשנים.
עכשיו לעת זיקנה ילדתי היקרה, יש לי רק דבר אחד לך לומר:
תחיי היום כאילו אין מחר
אבל תמיד תחסכי קצת למחר.
לחלומות האחרים, לשאיפות שיתגשמו ולהמון דברים שבטח עוד יקרו.
הכל משתנה עם הגיל, צריך לדאוג לעתיד שאתה צעיר,
אבל שאת מגיעה לגילי המופלג ורואה דברים שחלפו אתמול לעומת דברים שיש כאן היום,
את מבינה שהכי חשוב זה הזיכרונות.
את הכסף לא לוקחים לקבר, גם לא את החפצים ולהבדיל גם לא החברים .
אז תבלי ותזכרי את הרגעים היפים, ככה הקמטים שיהיו לך, יהיו יפים
קמטים של אושר תמיד יותר יפים מקמטים של עצב.
תחיי, תחייכי ותמיד תזכרי שלרוב יש את מחר...אבל צריך לחיות כאילו הכל נגמר שם!
שבוע מצויין ולילה טוב!
צילום שגנבתי לו בהסכמה!
(תודה!)
כינוי:
פשוט א'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
