זה קרה כי אני מפחדת אבל אתה קשוב רק לעצמך
זה קרה כי אתה, אף אחד אחר לא יכול להפיל אותי כמו שרק אתה.
אתה הסיבה לדיכאון שהיה לי חודש, אתה הסיבה לזה שרציתי להתחיל לאהוב
אתה הסיבה לזה שכואב לי גם עכשיו, כי אני רוצה אותך ורוצה לנסות,
אתה לא בריא לי זו הסיבה אני לא לוקחת את זה למקום המתאים
ויכאב לי, כל כך יכאב לי לראות אותך לא בגלל המכות ולא בגלל שומדבר
בגלל שאתה תיגע בה.
בגלל שאתה לא רוצה שומדבר מעבר, וגם אני חשבתי שלא
בגלל שבמקום הכי לא צפוי יפרח פרח ויעמיד את כולם בשוק.
אם לא הבנת עד עכשיו אחרי כל המילים ששפכתי ואחרי כל הפוסטים שכתבתי
התחלתי להרגיש הרבה מעבר למה שמותר וצריך
וזה לא שהיתה סיבה וזה לא כי מגיע לך אל תחמיא לעצמך
אולי זו סתם הנואשות שלי.
אולי זו הפחדנות אולי זה חוסר היכולת שלי להבין מה פה הטעות.
אבל במקום שהכי רציתי שתיגע בי, אליו הגעת אבל לא כי רצית לגעת סתם במקרה...
אני מצתערת כל כך מצתערת שקשה לי להגיד לך את זה בפנים
והדבר הכי קשה לי זה להגיד לך לעזוב אותי בשקט
אבל זה מה שצריך לעשות חשבתי לעשות את זה אחרי הסשן אבל זה לא אומר שאז זה יפסיק לכאוב.
זה יהיה לא נכון לעמוד שם מול שניכם ולהרגיש את מה שאני מרגישה
זה יהיה לא הוגן להגיע הביתה בוכה!
החיים לא פיריים אני יודעת כמה פסיכופטית אתה חושב שאני עכשיו.
כל מה שאני מרגישה זה בגלל שאסור לי להרגיש, ובגלל שאתה לא באמת שם
נתיה טבעית שלי לבחור במישהו שיתעלם ממני במכוון.
לא הפסקתי לרצות אותך אפילו לשניה, אבל לא מתאים לי להכאיב לעצמי בכוונה תחילה.
לילה טוב!
אם אחרי שאתה יודע את כל זה עדיין תרצה לדבר...
