לזכר ימי התום

זו אני ששתקתי ואתה שידעת

כשהפסקתי לחייך לא שאלת

עם חיוך מאולץ לפני כולם

ולב מכווץ בגודל עולם

עם שתפי דם וגשמי זלעפות

עם מליון ואחת בעיות חדשות

בלי לשאול למה, שתקת!

אולי כי ידעת

וישבנו שם מסתכלים על עולם ריק

בהיתי בך מחייך ושותק

אין מילה שיכלת להגיד כדי שאני ארגע

אין דבר שיכלת לעשות כדי שאני אשמע

מנותקת מבנאליות ושותקת באנטיפטיות

מחכה לבאות מחכה לאותות

סימנים שלא יבוא, רעמים שיחרישו אוזניים בשתיקתם

פעם הכל היה הרבה יותר קל אולי אפילו מושלם

ועכשיו...מה עכשיו? מי יודע, למה ומתי

מי יודע איך ולאן

חיוך עקום שתיקה דקה עצב עמוק סתירה יבשה

ואני...אני בוהה.

לילה מקסים לכם