חשבתי על לסגור את הבלוג ולפתוח אחד חדש
ובמקום זה מצאתי את עצמי מעלעלת בארכיון ובוכה על כל שניה על כל דקה על כל מילה שנכתבה פה
זו אחת התקופות היותר קשות שלי מאז ומעולם, אני לא רואה את הסיבה (אולי פרורים ממנה)
אני באמת חושבת שאני צריכה עזרה
אני לא יכולה לעזוב את המקום הזה הוא האמת שלי, הוא המקום שלי הוא הבית היחיד שנשאר לי
פה כתבתי את המשאלות השאיפות התככים המזימות החיים שלי העבר שלי ההווה שלי והעתיד שלי נגללים פה
אני יודעת אפשר לשמור...אני לא רוצה , קשה לי לעזוב את המקום הזה
ובתור אחת שכבר עזבה בלוג, אז זה הרגיש לי נכון, הפעם זה מרגיש לי רע, תאמת שחשבתי על זה יותר מפעם אחת
אבל הפעם היתי ממש קרובה
מחקתי כל בלוג ומשתמש שיש לי בכל מקום בערך
כשהגעתי לפה נעצרתי
עצוב להגיד...אבל זה הבית היחיד שיש לי
יש לי חיים שהם לא וירטואליים שלא תבינו לא נכון ואתם קוראים אותם בכל יום
אבל המקום הזה חשוב לי, גם שהיה לי קשה עם זה שאנשים קוראים פה כתבתי את האמת
זה המקום היחיד שהוא באמת שלי ואף אחד לא יכול לקחת לעצמו את הקרדיט או את הניסיון לגנוב את המקום לעצמו
זה שלי......סוף סוף משהו שהוא שלי
אני מאבדת את השפיות שלי כל חלק קטן שנשאר מתמוסס לי מול העניים
וזה לא קשור למסיבות חילופי זוגות (והיתי ב3) וזה לא קשור לכמויות הסקס לאחרונה (והיה המון)
אלו רק תסמינים קטנים, אני חושבת שהשחרור מהצבא ולהתחיל את החיים אחרי טיול לא ארוך ולא לחו"ל יעזור לי באמת
אבל עד אז יש לי 3 חודשים שאני צריכה לשמור על ההיגיון שלי על ההבנה התקינה ועל הרצון להחזיק מעמד
ואתם...תודה למי שכאן לפעמים שחרא לי זה הרבה יותר חרא להיות לבד
אבל כמו שהבנתם רוב החברות שלי העיפו אותי או שאני העפתי אותן ואין לי כח לאף בנאדם אנושי בשר ודם שיעמוד מולי ויטיף לי כמו כומר מתוסכל
אז תודה.
כינוי:
פשוט א'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
