לזכר ימי התום

מעולם לא ביקשתי במפורש, מעולם לא יכלתי לעלות את זה בלי גיחוך צחוק

אבל אני יורדת מהפסים

הקאתי על מישהי באוטובוס מהעצבים הקלסטרופוביה והלחץ

אני מאבדת כל נקודת שפיות, אני כבר לא רוצה אף זין

אני גם לא רוצה חברה או חבר או כל דבר

אני פוגעת בכולם, ומהיום אני גם מסוכנת לציבור וזה רישמי

אני משתגעת, באמת באמת באמת

אני בשלבי התמוטטות סופיים השלב הבאה זה אישפוז בכפיה

לא רוצה להיות שם לא רוצה להתחרפן, משהו עובר עלי והלוואי והיתי יודעת מה

ודווקא חשבתי שאני מרגישה יותר טוב היום והכל משתפר אבל אז הוא עצבן אותי

והיא חיכתה והוא זרק מילה לא במקום

ברחתי משם לאיזו פינה ובכיתי כמו ילדה בכיתי הכל כמו שלא בכיתי מזמן מזמן

אני לא רוצה להשתגע ,

זה הפוסט הכי הזוי שכתבתי לישרא והלואי והוא לא היה נכתב

אני חושבת שהכי טוב שאני אלך לישון עכשיו

אני ממש צריכה עזרה