לזכר ימי התום

בהמשך לפוסט הקודם

ותגובה בשבילך: )

תקראו עד הסוף

אני לא מתחרטת על ההחלטות שלי

אני פשוט קצת כועסת על עצמי כי איבדתי את הערכים שלי בדרך.

לא את שלו, לא רק את החינוך שלו, דברים שאני האמנתי בהם ודגלתי בהם.

זרקתי אותם לפח בשביל "דקה של אהבה"

עשיתי את זה מהסיבות הלא נכונות.

אבא שלי לא כועס כי אני שוכבת עם אנשים

הוא כועס כי אני מזדיינת בלי למיין, בשביל כלום, כי אני מוכרת את עצמי... בשביל אהבה.

אני זונת צומי, זונת אהבה, זו הדרך שלי לקבל את זה.

זה לא נכון תמיד ידעתי תמיד התעלמתי.

תמיד חשבתי שאם אני אזדיין עם מישהו יום אחרי הוא יגלה את הקסם האישי שלי ויחליט להישאר שם

או לבקש שאני אשאר.

זו טעות של ילדה, אבל כשאני הרבה זמן לא מקבלת מספיק תשומת לב, זו הדרך שלי

"קשר רציני לטווח קצר"-יש שם סוג של אינטראקציה שחסרה לי

מעולם לא חשבתי שזה מעפיל על החכמה שלי או על האיכויות שלי

ואתה...מליון פעמים אמרת לי שאני לא זונה, כי לא לקחתי כלום

הנה למה אני הכי זונה שאפשר

אנסתי רגש מאנשים...הם לא הרגישו אני דמיינתי שהם שם

חלבתי מהם מה שלהם לא היה מעולם לתת לי

היום וגם אז ידעתי שזה לא הפתרון רק שעכשיו אני מוכנה לעשות עם זה משהו

זו היתה שנה ארוכה ומתישה אולי ארוכה מידי עוד מעט היומולדת שלי

מבחינתי שנה חדשה הצבא נגמר

יש לי חודשיים להתחיל ליישם החלטות בפעם הראשונה בחיי

להפסיק לדבר בסיסמאות כי זה יפה והכל, אבל זה ממש לא מעשי

מי שירצה אותי פעם...אני מקווה שלא עוד הרבה זמן

ויהיה מספיק חשוב לו למחול לי על כל הדברים שהוא לא יסתדר ולא מספיק יחבב

אני באמת מקווה לחזור להיות אני כמו פעם

מונוגמית אמיתית יותר לפעם מזמן

לפני המקרה ההוא שקרה היה מה שהיה

מישהו פעם אמר לי:

עבר זה אתמול, עבר זה לפני שנייה.

בזמן שהפוסט יהיה מפורסם אני כבר אהיה במקום אחר

אני סוגרת את הבלוג. (אני רק שומרת לי הגיגים ומחשבות ואני מוחקת את כולו)

וזה קשה לוותר על כל זה אבל ברגע שאני אדלג על זה, אני באמת אהיה מישהי אחרת

זה לא כתם, זה כמו לעבור דירה, למקום שלא מכירים אותך, כי בדרך כלל אתה תכתוב מה שמצפים ממך

בין אם תבחר ובין אם לא עמוק בתת מודע אני תמיד אעשה מה שמצפים ממני

וכדי לשנות ציפיות אפשר להישאר אם אותו קהל יעד...פשוט להחליף זהות.

אולי אני לא יכולה להיות יותר "מה את מבינה?" ...אני פשוט מבינה הרבה יותר עכשיו.