לזכר ימי התום

בפעם הראשונה הלב שלי מראה סימנים של משהו חי

ואני מפחדת כמו ילדה בת 4.

אני מסוגלת להתגעגע, וזה מוזר לי אבל זה מוזר טוב.

עשיתי קידוש עם המשפחה ישבתי עם אבא קצת ודיברנו ואז יצאתי  עם חברות

נהנתי והיה הכי מצחיק בעולם עד שדיברתי איתו....

אתמול בערב גיליתי משהו, מישהו שחשוב לי (אני לא יודעת למה הוא חשוב, אבל הוא בהחלט חשוב)

הוא חולה, הוא לא מסכים להגיד לי מה יש לו למרות שאני יכולה לנחש בקלות,

הוא שאל אם אני יכולה להשיג לו זמן אתמול, חייכתי חיוך מובך ,

אני לא בטוחה שאני יכולה לעשות משהו בשבילו,

ולמה פתאום, הוא אומר לי דברים שאני לא יכולה או יודעת להתמודד איתם.

יש לי כאבי ראש ובחילות מהבוקר אני לא יכולה לסבול את החום הזה ואת המצב רוח שנפל עלי.

יש דברים שאני לא יודעת איך להתמודד איתם למרות שהם לא תמיד שייכים לי.

או שאולי כן?? מותר לי לפחד לאבד בנאדם, מותר לי לפחד להיות לבד?

מותר לי לפחד? כן אלוהים? זה מותר? אני יכולה לפחד כמו שלא פחדתי מעולם?

מהמוות, מפרידות, מאהבה, מרגש, מתחושות, מבריחה, מהחופש, מהשחרור

מותר לי לפחד? בבקשה תגיד שכן אבל שזה יעבור.

וכל מה שאני צריכה עכשיו זה חיבוק וחיוך קטן זה הכל.

כסף לא קונה הכל :(