לזכר ימי התום

רחוב עמוס חלונות ראווה

בובה אחת עירומה, כמעט שקופה

בלתי נראת, בלתי נלאת

עומדת שם עירומה בלי בושה

בלי עבר בלי עתיד

בלי חלומות בלי השלכות

מבט מזוגג , חלקה, מבריקה, צופה בוהה

בובת ראווה

ודבר אחד מתרוצץ בראשה

מי יהיה זה שיצפה בחזרה, שיסתכל

שישים לב לדמותה, חשופה, בוהה, אילמת, עירומה

מולו.

וחיוך קטן בזוית מציץ

ואמון מעינה בצורת ניצוץ מבריק

אין לה מה להציע

אין לה מה להגיד

אבל היא לא טיפשה

וכדי לשים אליה לב צריך פשוט

לעשות דבר שטוח מספיק, קטן וכמעט בלתי מורגש

כדי שישימו לב צריך פשוט...

להלביש.