אנשים נוטים לפחד מהמון דברים, אני אשקר אם אני אגיד שאני לא מפחדת מכלום
לכל אחד יש את הפחד שלו, לי יש פחדים ושדים שאני יכולה רק להתפלל שלא יצוצו לי פה ושם בחיים
אני לא מבינה את הרגש הזה, הוא אמור להיות מנגנון ויסות והזהרה, אבל זו ההרגשה הכי מחורבנת בעולם
הדבר שאני הכי פוחדת ממנו מזה 7 שנים
אני פוחדת מהפחד, מאותו אחד שמשקר שמקפיא, שגורם למנגנון זהירות במקום ללחוץ גז ללחוץ על הברקס
ממנו אני מפחדת.
בגלל זה עשיתי כמעט כל דבר שהרגשתי ממנו פחד וידעתי שאני צריכה להתמודד איתו מתי שהו.
הפחד העכשוי שלי: אני מפחדת מהחיים.
נכון כל חייל משתחרר עובר את זה
אבל זה אחרת, אני לא מודאגת מלא למצוא עבודה, אני יודעת שאני אמצא
יש לי כבר 10 הצעות ואני משתחררת רק עוד שבועיים
אני מפחדת מהכמויות של הכסף שאני צריכה כדי לשרוד
מזה שגם אם אני אעבוד 20 שעות ביום אני לא אצליח לטוס להשכיר דירה לבלות ללמוד לחיות לכלכל את עצמי
אני מפחדת מזה שאני אתקע פה, בבית הזה שאני כותבת ממנו עכשיו לנצח.
אני לא רוצה להישאר פה לנצח, אני כן אוהבת את המשפחה שלי שלא תבינו לא נכון
אבל חנוק לי פה הבית הזה הופך אותי למשהו עצור, לא סגור, בלי חוט שידרה, הבית הזה הוא כל מה שברחתי ממנו כל החיים שלי
אני יודעת שאנשים עשו את זה לפני וגם בטח יעשו את זה אחרי
אבל לי בראש יש גם לפתוח עסק.
איך לעזזל מתקדמים מפה??
יש לי עוד ארבעה ימים בבסיס ראשון- רביעי ואני יוצאת לחפש"ש (חופשת שיחרור)
ב16/7 אני מזדכה על המדים הקיטבג החוגר כלום לא נשאר
החיים הצבאיים שלי של שנתיים נמוגים להם ואני חוברת לאזרחות
אני לא יכולה לדרוש מאף אחד כלום יותר אני עוברת שלב
וזה רק עוד שבועיים
אני באמת מוכנה לזה?
מי האידיוט שחושב לשלוח אותי ככה לחיים האמיתיים?
אני לא היתי סומכת על עצמי.
כינוי:
פשוט א'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
