בית מסודר, כל שיברי הזכוכיות כבר בפח
אין שום רמז לטרוף שהיה חלף ונגמר
אין שום ציפיה למשהו מרגש מסעיר ומוזר
הכל חזר לקדמותו, ואני?
אני משתלבת שוב בנוף הישן שלי, מחכה למשהו הרבה יותר טוב
אבל ביחד עם אותם האנשים
הקריסה הטוטאלית הופכת לחוזק משהו נבנה בי מחדש
אני חולה ואתמול עבדתי ככה חצי לילה
הגעתי הביתה וקרסתי היום אני לא מתכוונת לעבוד.
חזרתי הביתה ההורים ואחים שלי כבר חזרו
הבאתי להם את החיבוק של החיים
כל כך התגעגעתי באמת שהתגעגעתי
נכון שעשיתי הרבה שטויות שהם לא היו פה
ונהנתי ועבדתי
אמא קנתה לי היפנוטיק:) אני מתה על הבושם הזה (אני מראה סימנים של אישה,אל תגלו לאף אחד)
אבל האמת היא שהיה לי קשה לבד, שאני רגילה שהבית שלי מפוצץ והרבה בלי אף אחד מרגיש לי ריק מידי
פתאום אני תוהה אם אני אוכל לגור לבד?
אני הולכת לנוח ולחשוב קצת על העתיד שלי
פתאום מפחיד אותי שאני לא אצליח להגיע למטרות שלי
שהעבודה שבחרתי היא לא האידיאלית בשבילי
נכון שזה מקצוע קשה, מאוד,מסיבי
אבל קריסה אחרי שבועיים של עבודה היא לא סימן טוב:(
כינוי:
פשוט א'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
