לזכר ימי התום

התחלתי משהו...

הכל התחיל כשהיא הכירה אותו בפעם הראשונה, או יותר נכון פגשה אותו בפעם הראשונה.

זה מוזר להגיד שאתה מכיר בנאדם כל החיים, בעיקר כי במשך כל החיים ישנה האפשרות שלא תכיר אותו בכלל.

שנה שלמה הוא ניסה לשכנע אותה להיפגש, בסופו של דבר היא נעטרה לבקשה,

הם נפגשו באיזה בר, בשעה מאוד מאוחרת, שניה לפני שסוגריים, היא חייכה ואמרה לו שבשעות שכל העולם מתרוקן אז בדיוק היא אוהבת לצאת.

הם ישבו שעה וחצי אולי טיפה יותר, אחר כך הם הגיעו לים השעה כבר היתה שש בבוקר והיא בקלילות שתמיד עטפה אותה, נכנסה לשחות  וגררה אותו אחריה.

בשעה שבע וחצי הם הגיעו לבית שלה נשיקה חטופה והוא תכנן ליסוע, היא הזמינה אותו אליה לקפה, ארוחת בוקר, או מה שזה לא יהיה.

הדירה שלה היתה מבולגנת להפליא, היא גרה עם שתי שותפים,הם עלו לגג שלה היא הכינה איזה חביתה חרוכה, סלט מהיר, קפה ומיץ תפוזים. לחם מאתמול שהפך לצנימים וקערית מחולקת שלקחה פעם מאמא עם חמאה וריבה.

הם ישבו שם היא הדליקה סיגריה התישבה על הספה המתפרקת וחייכה.

אני אסיים בהזדמנות.